מופת

"יוחנן סירב. הוא לא לקח את היד, מסרב לנחמה והבנה. הוא לא יכול היה לשאת את המחשבה על הגברים והנשים עם ילדיהם, מטנפים מרצפות בבוקר שבת, כשרק לפני שנה הוא היה מהלך שם וטועם מביכורי העונה, צובט קליפת תפוז ומתבשם בשמניו. הוא היה יכול להרגיש את בטן האדמה החלולה ממתינה לרכבים מעשנים אף בידו האחת, שהייתה פתוחה ומונחת על הקרקע. מיצי החיים שזרמו פעם בעורקי האדמה הם כעת קופסת בטון מחולקת ומהדהדת."

קניון "מופת" בסכנת סגירה. תכניות וחלומות נבנו סביב אותו בניין מהודר שניטע בלב שכונת מגורים, מוחק את הפרדס שנפרש על אדמתו בעבר. אך היום, בחלוף עשור, מבקריו דלים והעובדים בו חולמים על ימים טובים יותר ומחוזות חדשים בהם ספק אם יבקרו. כעת, כאשר פשיטת הרגל באופק וייתכן והמשועבדים לקניון ייאלצו לשוב לביתם ללא פרנסה, מישהו מוכרח להרים את הכפפה ולחתור למצוא סוף טוב לכל הסיפור.
הספר "מופת" חוקר את הרגע, מפרק את היומיום לגורמיו ופורש בפני הקורא את נפשותיהן הנסתרות של הטיפוסים השוליים ביותר שלרוב חומקים מעיניו. הספר מתאר אפיזודות בחיי דמויות שונות מעולם הקניון בשגרתן האפרורית ומקשה בשאלות על הסד הסוציאלי בו כולנו נתונים.

עומר בולנז׳ר כהן, יליד 1991, בוגר לימודי תואר ראשון בבימוי והוראת תיאטרון בחוג לאומנויות הבמה בסמינר הקיבוצים, במאי תיאטרון, מחזאי, מלחין, מעצב תאורה וקונדיטור.
זהו ספרו הראשון.