מורדילו על אהבה

61 עמודים.
"לולא הדמויות הזעירות האלה המארחות לי לחברה זה כ-40 שנה, הייתי חש בודד. הן מעניקות לי מכשיר שמאפשר לי לעשות את הדברים שאני עצמי לעולם לא הייתי יכול לעשות. הייתי רוצה לצייר דמות שלעולם אינו מרימה ידיים."
גילרמו מורדילו נולד ב-1932 בבואנוס איירס, ארגנטינה כבן למשפחת המהגרים ספרדית.
בגיל שש הלך פעם ראשונה לקולנוע, ואז ראה את הסרט שהשפיע עליו לכל החיים: "שלגיה ושבעת הגמדים". הסרט חשף בפניו עולם מלא בצבעים, בתנועה ובהומור. תחילה היה מעתיק את דמויותיו של וולט דיסני, אך אט-אט החל לפתח את סגנונו האישי. בגיל 13 כבר יעדה שהוא רוצה להיות קריקטוריסט. ב-1948, בהיותו בגיל 16, קיבל תעודת מעצב בבית ספר הגבוה לעיתונות, בגיל 18 אייר את ספרי הילדים הראשונים שלו ובגיל 20 כבר היה לן סטודיו משלו.
ב-1955 עבר ללימה שבפרו והחל לאייר בעבור הוצאות אמריקאניות (מק קאן אריקסון, כרטיסי הולמרק) ספרים וכרטיסי ברכה. בעבודה זו התמיד חמש שנים ואז ב-1960 עבר לארה"ב, שם עבד בחברת הסרטים "פאראמונט" בניו יורק כאנימטור וכן עסק באיור כרטיסי ברכה. ואולם מורדילו חש געגועים למולדת של אבותיו, ועבר לאירופה. תחילה נחת בספרד, מלא תקוות, ואולם האווירה בספרד של פרנקו לא מצאה חן בעיניו, והוא עבר לפריז.
מורדילו הגיע לפריז ב-19 בספטמבר 1963, בגיל 31, בערב גשום, כשבכיסו 150 דולר ובפיו – אף מילה צרפתית אחת.ואולם המזל עמד לצידו. עוד באותו ערב מצא ברובע הלטיני עליית גג בקומה שישית – בלי מעלית, בלי חימום ובלי שירותים – אבל מחלונו יכול היה להשקיף על הנוטר-דאם. למחרת כבר מצא עבודה, ובמשך חמש שנים עבד בבקרים באיור כרטיסי ברכה עבור חברת מיק-מקס ובערבים עסק בלימוד צרפתית.
מורדילו נשאר בצרפת שבע-עשרה שנים, ושם נולדו "הקריקטוריסט מורדילו" וההצלחה שלו.
ב-1966 החל מפרסם קריקטורות לעיתון צרפתי "פארי-מאץ", ומייד לאחר מכן גילה אותו "שטרן" הגרמני.
ב-1972 הכיר את המו"ל פרידריך ויליאם היי. זו הייתה תחילתה של ידיות נפלאה וארוכת שנים, אישית ומקצועית כאחת.
מכאן הכל התגלגל ככדור שלג, ומורדילו החל זוכה במדליות, פרסים ושאר עיטורי הכבוד, ואיוריו והקריקטורות שלו החלו מתפרסמים בעולם כולו, ספריו יצאו לאור בשפות שונות ובמהדורות רבות, וכיום ישנם כמעט בכל מקום לוחות שנה, כרטיסי ברכה, פאזלים, משחקים, עניבות, מצעים ומוצרים שונים שעוצבו בסגנונו המאוחד.
בפריז פגש מורדילו את אישתו ונולדו לו שני ילדים.
למרות הצלחתו הבינלאומית נשאר מורדילו איש צנוע. הוא רואה את עצמו יותר כבעל מלאכה מאשר כאמן במקצוע ההומור. כל מה שהוא רוצה זה לגרום לאנשים הנאה ממעשי ידיו.
למורדילו היה צורך להתרחק מהחיים הסוערים בפריז, וב-1980 הוא עבר עם משפחתו למיורקה. שם סוף סוף הצליח להשיג את החופש נאינטלקטואלי , השלווה והזמן לצייר. בתחילת 1998 עבר מורדילו שוב, והפעם למונקו.
ההומור של מורדילו הוא ויזואלי, גרפי ובינלאומי. בקריקטורות שלו הוא משתמש בשפה שאותה מבינים ללא מילים בכל מקום בעולם.
"בתחילה לא היה לי כלום בראש, רציתי ליצור דמות שכל העולם יאהב וזה הכול. אני חושב שהצלחתי."