מילים שנוגעות

מילים שנוגעות המפגישות בין מציאות לבדיה ומטשטשות את הגבולות בכוח האהבה האסורה. אמה – הווה סבתא שלי הסתירה את עברה ביומן ישן מתחת למיטתה. הספר בעל כריכת העור החום והמרופט נח שם שנים על גבי שנים עד שהיא ביקשה ממני למצוא אותו ולהקריא לה את מילותיה שלא נאמרו. עכשיו, הסיפורים והסודות שלה מכרסמים בכל רגע מחיי. היא גוססת… ומבקשת לראות גבר שאף אחד במשפחתנו לא שמע עליו מעולם. מעולם לא דמיינתי שספר כתוב ביד יכול לשנות את כל חיי, אבל כך קרה. הוא פקח את עיניי להתחלה חדשה, ולמדתי שאהבה היא לא המילה שלא נאמרה, שסבתי סירבה לבטא. אהבה היא מעשה – היא אריכות ימים, טאבו ולפעמים איסור חמור. האם אנחנו נלחמים על מה שרע או שאנחנו מעבירים את חיינו בחיפוש אחר הטוב? המילים האחרונות מעולם לא נאמרו, משום שהאהבה לא מפסיקה כל עוד הלב פועם.  אמיליה – 1942 הארון שבו הוחבאתי אחז בטיפת החופש האחרונה לפני שנקרעתי מביתי והוכנסתי בכוח לרכבת אפלה. היעד שלנו היה אפל אפילו יותר. “נשים וילדים ימינה. גברים שמאלה,” הם צעקו עלינו. הכול נלקח ממני, נותר לי רק האוויר אפוף העשן, הצרחות הנוקבות וזעקות השבר. הורעבתי והוחלשתי בהדרגה עד שנהייתי עור ועצמות, אבל היה גבר – נאצי – שדאג לי לאוכל נוסף. הוא אמר שגם הוא אסיר, אבל הוא הפחיד אותי, ותהיתי האם הוא האויב המאיים ביותר.