מכתבי אהבה למתים

לפעמים, המכתבים הטובים ביותר הם אלה שאין להם מענה. זה התחיל כמטלה בשיעור אנגלית: כִּתבו מכתב לאדם מת. לורל בוחרת לכתוב לקורט קוביין - הוא מת צעיר, כמו מאי אחותה, אז אולי יבין מעט ממה שעובר על לורל. עד מהרה מתחילה לורל לכתוב גם למתים אחרים: איימי ויינהאוס, ג´ניס ג´ופלין, הית´ לדג´ר, ריבר פיניקס, אמיליה ארהארט, ג´ים מוריסון, ג´ודי גרלנד... היא כבר לא יכולה לעצור. והיא לא חולמת אפילו להגיש אותם למורה.היא כותבת איך זה ללכת לבית-ספר חדש, שאינך מכירה בו איש, על הכאב ועל ההתרסקות שלה ושל משפחתה אחרי מותה של מאי, על חברות, על אהבה ראשונה, על זהות מינית, על התמזמזויות ועל ניצול מיני, על הפחד להחשף.אבל גם אם לורל מוצאת פורקן לרגשותיה בכתיבת המכתבים, היא אינה יכולה להמנע לנצח מלהניח לחיים האמיתיים לגעת בה. השורות על הדף לא יוכלו לכלוא את רוחות הרפאים של העבר, והיא תצטרך להשלים עם ההתבגרות, עם היגון על אובדן אחותה האהובה ועם ההבנה שרק האדם יכול לעצב את עתידו.זהו רומן ביכורים לירי נוגע ללב, מעורר מחשבה ומדהים.