מלאכים חסרי בית

על רקע מלחמת עיראק־איראן הנוראה במאה הקודמת מובא לנו סיפורה המדהים של קבוצת ילדים בעלי תסמונת דאון וילדה פצועת ראש, שאותם מנהיגה ילדה ששמה חלוּם. בכל בוקר מציבים אנשי ארגון מושחת את הילדים בקרנות רחוב בשולי בגדד המופצצת. שם הם מקבצים נדבות, ובערב הם נאספים ושלל עבודתם נחמס. בלילה הם משוכנים בחורבה, וחוזר חלילה. יום אחד מעניק זוג תיירים לחלוּם נדבה גדולה, ומיד לאחר מכן מתרגש אירוע טרור שבו נהרגים "מעבידיהם" של הילדים. חלוּם, שהופכת מטרה הן של אנשי הארגון והן ושל אנשי מנגנון הביטחון, הופכת את הילדים לחבורה מתפקדת המצליחה לשרוד בתנאי גיהינום.

טה חאמד אל־שבּיבּ, סופר עיראקי בן־זמננו, החי בבגדד, יצר רומן אנטי־מלחמתי נוקב, חריף ומטלטל. מלאכים חסר בית הוא אפוס כביר שמגדיר מחדש את המושג הומאניזם. ילדי החבורה — חלוּם, "מוח'תאר הגיבור", ג'מיל, סאלם, שרין ו"ניהד המפונק", המזכירים ילדים מופלאים בספרות המלחמה של המאה העשרים, דוגמת אוזפה של אלזה מורנטה, נחקקים על שערי הלב לנצח.