מערבולות רוח

הנושא של ספר חשוב זה הוא “האצלה רוחנית” (spiritual transmission) – מסירה או העברה של תודעה רוחנית מסוימת ממורה לתלמיד, והוא רלוונטי לרוב התרגולים הרוחניים (ובמובנו הרחב יותר, לרוב שיטות החינוך). ביטוייו הרוחניים קשורים במיוחד במורים מסוג ה”גורו” ובנתיב של “התמסרות לגורו”. הרעיון שבבסיסו של נתיב זה הוא שכדי לזכות בהאצלה רוחנית מהגורו, עליך להתמסר לו; עליך למסור מרצון את חייך – או חלקים משמעותיים מתוכם – לידיו של אדם אחר, האמור לדעת יותר ממך בתחום הזה, ואתה בוחר להתמסר לו כדי שיאציל עליך את אותה ידיעה. במהותה זוהי שאלת העצמאות והריבונות של האדם על עצמו: מתי נכון לו לוותר מרצון על עצמאותו ולמסור אותה לידי אחר? (קן וילבר, מתוך אחרית דבר לספר)

הדבר הבולט ויוצא הדופן ביחס לעמיר הוא שלמרות שהוא עבר משבר כואב ביחסיו עם המורה הרוחני שלו – אנדרו כהן – הוא מעולם לא הפך ציני ביחס לצורך במורה רוחני. במקום זאת, עמיר יצא להעמיק את הבנתו בנושא של האצלה רוחנית על-ידי מאות שעות של שיחות וראיונות עם מורים רוחניים ותלמידיהם. ובשונה מאחרים שכתבו על הנושא, עמיר לא כותב כדי לקדם את דעותיו; הוא כותב כדי להבין. הוא מביא חשיבה פתוחה באמת, וכישורים מרשימים כמראיין, לאחת השאלות הרוחניות המשמעותיות ביותר של ימינו.
הודות לשילוב בין הראיונות והכתיבה של עמיר, ואחרית הדבר של קן וילבר, אני מבין כעת טוב יתר את מסלול חיי. סוף-סוף אני מבין את המגבלות וגם את ההבטחה של יחסים רוחניים עם גורו, ומדוע גורואים, וחיינו עימם, סוטים לא פעם מדרך הישר. אני מקווה שגם את ואתה, הקוראים, תמצאו כאן עזרה משמעותית במסעכם על חוד התער של הנתיב הרוחני. (פול כהן, המו”ל של הספר בארה”ב)

עמיר פריימן (1958) חי שנתיים במנזר זן ביפן ויותר מעשרים שנים בקהילתו של מורה רוחני אמריקאי בשם אנדרו כהן. ב-2009, בעקבות משבר ביחסיו עם אנדרו, עזב עמיר את הקהילה וחזר לישראל. מאז הוא מילא תפקיד מרכזי בהקמת התנועה להעצמת הרוח בחינוך וכיהן כמנכ”ל שלה, והשתתף בכתיבת שני ספרים על הקשר בין חינוך וחקירה פילוסופית-רוחנית. הוא חי עם רעייתו במושב בני ציון ומתפרנס מתרגום מחקרים רפואיים מיפנית לאנגלית, משלים תואר שני בפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה ומתעתד לכתוב עבודת דוקטורט על הנושא “חיים מוארים: מחקר מבוסס-ראיונות של דמויות מופת להתפתחות רוחנית יוצאת דופן.”