נבל העשב

שתי נשים קשישות ונער בן שש-עשרה מוצאים להם מקלט בין ענפיו של עץ אזדרכת. חבורת אנשי שררה מן העיירה, ובהם השריף, השופט והכומר, מתקרבת אליהם, חמושה בנשק, מבין עצי החורש. אלא שהשופט מגלה פתאום שמקומו עם היושבים בעץ, ועורק אליהם. מדוע, יאמר, לא יוכלו אנשים שלווים וישרי-דרך ללכת ולגור בבית-עץ, אם רצונם בכך?
לכאורה, זהו סיפורם של תמהונים, המעוררים בחריגותם שאלות המאיימות על הסדר הקיים. אלא שאנושיותם ופשטותם חודרות מבעד למוזרות ומעוררות הזדהות ואהדה. זוהי פנטסיה פיוטית וכובשת-לב בפשטותה, המסופרת בחום ובהומור ונחשבת לפנינה בין יצירותיו של טרומן קפוטה. הרומן גם עובד על-ידי הסופר עצמו למחזה.