נקודת שפל

אהבתם שעטה קדימה בעוצמה של רכבת משא שירדה מהפסים, והיה לה פוטנציאל לזרוע לא פחות הרס. ספר ההמשך הסוער ל"דברים רעים" ממשיך מהמקום שבו הסתיים הספר הראשון. לאחר האובדן הקשה שספגו, טריסטן ודניקה מתאמצים לאחות את שברי חייהם ולבנות את עתידם המשותף, אבל הרגלים ישנים אינם מרפים בקלות. "נקודת שפל" לוקח אותנו למסע של התמכרות ותשוקה, אהבה וייסורים, דרך שתי נקודות מבט שונות.   דניקה אפילו אהבה לא יכלה לרכך נפילה כזאת. אהבתי לטריסטן הייתה כה גדולה עד שהרגשתי שהיא מכלה אותי, אבל היא עדיין לא הייתה חזקה דיה להכריע את השדים של שנינו. נאבקתי. צעקתי וצרחתי. שרטתי ובעטתי. נלחמתי בכל כוחותיי, אבל אפילו הלוחמים הנחושים ביותר חייבים לעצור לפני שהם נשברים. אי אפשר להגיד שלא נלחמתי עליו. "אני אוהבת אותך," לחשתי באוזנו. הוא הידק סביבי את חיבוקו. "אני לא יכול לאבד אותך, דניקה. אני לא יודע אם אני אשרוד את זה." "אני שלך, ואני לא הולכת לשום מקום. אף פעם." התכוונתי לכל מילה כשאמרתי את זה, אבל לחיים היו תוכניות אחרות בשבילנו. הייתי מקריבה את חיי במאבק הזה. בעצם, כמעט עשיתי את זה.   טריסטן היא הייתה האחת והיחידה. אם קודם עוד היה לי ספק, כבר לא היה לי. עליה אחשוב ואליה אערוג עד לנשימה האחרונה שלי. אם אאבד אותה מחר, אמשיך להשתוקק אליה כל חיי כמו אידיוט מוכה אהבה. זו הייתה אהבה מהסוג שנופל עליך רק פעם בחיים.