סיפורה של שפחה

רפובליקת גלעד מציעה לשֶלְפְרֶד אופציה אחת בלבד: ללדת ילדים. אם לא תעשה זאת, היא צפויה, כמו כל מתנגדי המשטר, להיתלות על החומה או להישלח אל אחת המושבות ולמות שם מוות אטי ממחלת קרינה. אבל גם תנאי חיים דכאניים אינם יכולים למחוק את התשוקה המינית — לא שלה עצמה ולא של שני הגברים שעתידהּ תלוי בהם.

סיפורה של שפחה, חזון מבריק של אמריקה במאה ה־21, כתוב באירוניה מזעזעת ונותן ביטוי מלא לכישרונה האדיר של מרגרט אטווד, לשנינותה ולכושר ההבחנה החודר שלה. זהו תרגיל מופלא במדע בדיוני כמו גם סיפור מוסר כן במיוחד.

"דימויי הריקוּת המזהירה הם אחד ההיבטים המדהימים ביותר של הרומן הזה על עיוורון טוטליטרי... התוצאה מצמררת."
סנדיי טיימס

"עלילה אפופת טרור, תפיסות בוהקות בחדותן, דימויים גאוניים רבי־עוצמה ושנינות ארסית." אינדיפנדנט


מרגרט אטווד — מלכת הספרות הקנדית — היא סופרת, מסאית ומשוררת מהחשובות בעולם, "זקנת השבט" כמעט בעל כורחה (שכן "כמה אנחנו כמהים לכך, להיעדר עצות!"), וכתיבתה היא מופת של זיקוק, דיוק וצלילות משולבים בהומור חריף ובחמלה. אטווד חיברה יותר מ־30 ספרי פרוזה, שכמה מהם, דוגמת עין החתול והמתנקש העיוור (ראו אור בהוצאת כנרת), הפכו לאבני יסוד בתרבות המערבית. כמו כן פירסמה יותר מ־15 ספרי שירה וכן ספרי ילדים, מאמרים ומסות. היא זכתה בפרס בּוּקר בשנת 2000 על ספרה המתנקש העיוור, בפרס ארתור סי קלארק לספרות מז'נר המדע הבדיוני וב־2010 — בפרס דן דוד המוענק על מצוינוּת ותרומה לאנושות.