סיפורי אדון עורב וגברת עורבת

מי לא מכיר את העורב החי לא רק ביערות העד אלא גם בחורש הכפרי ובגינות הנוי העירוניות? בכמה מובנים העורב חולק את חייו עמנו, בני האדם. הוא עוף אוכל כל המטייל בשבילי הגן, מחפש שם מזון ומקנן על צמרות עצים גבוהים. נוכחותו בחוץ בולטת בשל גופו השחור-אפור, הגדול יחסית. הוא מהלך ומתעופף ממקום למקום ומרעיש עולמות בקריאות ה"קרא קרא" שהוא משמיע. בין כל עופות הסביבה פעילותו רבה.
כמה מתכונותיו החברתיות של העורב קיימות גם בבני האדם: העורבים חיים בזוגות, מגדלים גוזלים, שומרים ומגוננים עליהם מכל רע והם חלק מלהקה גדולה של עורבים החיה בסביבה משותפת.

אדון עורב וגברת עורבת הם גיבורי ספר זה. הם חיים ביער קדומים ענק ורחב ידיים ועם בוא הערב כשהם נמצאים בביתם אשר על עץ הפיקוס הענק הם מכנסים סביבם קהל מאזינים גדול הבא לשמוע מפיהם סיפורים. הם עושים זאת עד שאחרון גוזליהם נרדם ועובר לבלות את הלילה בממלכת החלום.

הסיפורים שבפיהם של אדון עורב וגברת עורבת עוסקים בבעיותיהם של דיירי הבית וסביבתו ומתארים חיים בצד חיות הטרף שביער. הסיפורים כולם באים לענות על השאלה: מיהו צדיק ומיהו רשע?
וכשאדון עורב גומר לספר את סיפורו הוא לוחש על אוזנה של זוגתו גברת עורבת ואומר לה את הדברים האלה: "הלא אמרתי לך זוגתי? כי אין דבר טוב מסיום טוב לסיפור!"

הסיפורים נכתבו על פי מסורת המשל וסיפור העם הקדום, כל סיפור נפתח כתגובה למקרה שקרה במציאות ומסתיים במשפט סיכום בפי מספר הסיפור. משפט זה משמש כנמשל למשל. וכדי לא להשאיר ספק בלב הקוראים או המאזינים: כמו בעבר הקדום כך גם בימינו, בעלי החיים השונים שבמשלים ובסיפורי העם מייצגים את בני האדם השונים ואת התנהגותם בחברה שהם חיים בה. החיות מככבות בסיפור הן רק דוגמה ומשל להליכותיהם של בני האדם.