עכשיו פקחי את עינייך \ תישארי איתי 3

מיה. זה היה כל כך קרוב, עד שטעמתי את זה – החופש. אבל הדבר היחיד שיכולתי לטעום עכשיו היה הסוף. במשך השנתיים האחרונות, נתתי לכל הכוחות שמבחוץ לנהל את חיי, את רגשותיי, את ראשי. הרשיתי לכולם לשלוט בשאלה מה יהיה העונש שלי על כל הדברים הרעים שעשיתי. נבחנתי ולמדתי את הלקח שלי. שילמתי את חובותיי וסבלתי מספיק זמן. משום שבסופו של דבר, גם מי שקוללה בעבר, ראויה לאושר. אוֹלִי, כמה רחוק תהיה מוכן ללכת? שאלתי את עצמי את השאלה הזאת אינספור פעמים. אבל מעולם, אפילו בחלומותיי הפרועים ביותר, לא חשבתי שאחזור אחורה בזמן, ארדוף אחר רוחות רפאים מעברי עבור סיכוי להציל את עתידנו. אז לא היה שום גבול. שום גבולות. אני אחצה את הזמן, את העולם, את ערכי המוסר שלי. כן, אפילו אבגוד בעצמי. אז כמה רחוק תהיה מוכן ללכת? התשובה הייתה תמיד פשוטה. אני אלך נצח, ועוד יום מעבר לעצב.