עמדה 53 סתיו 2024

האם הספרות היא אסקפיזם? מי שחושב כך לא מבין דבר בספרות או באסקפיזם. האם יש מישהו היום שלא מבין עד כמה התקשורת הממוסדת והרשמית, שופר השלטון הצייתני והחנפן, מפיצה בעיקר שקרים ותעמולה מטעם שרק מסיטות אותנו מהעיקר, מהאמת, מהמציאות כפי שהיא? האם יש מישהו היום בחברה הישראלית שלא התפכח כבר מהקונספציות השונות, מהאשליה שבתי המשפט פועלים למען הדמוקרטיה ובניגוד לאידאולוגיה של פוליטיקאים מושחתים? שהאוניברסיטות מגינות על המדע ושהצבא שומר על טוהר הנשק? האם יש מישהו היום שלא מבין עד כמה ספרות ערכית חושפת את מבני העומק הנסתרים של המציאות? "עין בעד עין, נפש בעד נפש" כתב ברנר בהקדשה ידועה לברדיצ'בסקי. זאת נקודת העוגן של הביטאון לספרות "עמדה" משנת 1995 ועד היום.  

עדות נוספת לקושי הגדול להשתחרר מקונספציות שקריות מצאנו עם זכייתו הכל-כך צפויה של שמעון אדף בפרס לנדאו של מפעל הפיס בשווי 150,000 ש"ח!!! כבר ציינו את העובדה הפשוטה והחותכת ששמעון אדף הוא משורר מוגבל, שמרן למדי עם נטייה לעודפות ספרותית, ממש לא פורץ דרך, משורר הגון בהחלט, אבל דמות שבאה עם האג'נדה הנכונה, מן המוצא הנכון, מהמקום הנכון, ולכן דמות שנעשתה "פרה קדושה" בקרב הממסד שאוהב לקדש דמויות שכאלה שרק מאשרות את הקיים, שלעולם לא מערערות על פסיק ממה שמכתיב להן אותו ממסד כוחני. אבל אדף מפרסם בשנים האחרונות בעיקר פרוזה וכאן הוא מתגלה כסופר גרוע. אבל את מי זה מעניין?

אנחנו מזמינים את הקוראים לצלילות עומק אל תוך החושניות הרגישה והאינטימית של תיק שירה 1: סברינה דה ריטה, יובל גלעד, אורי רום, עמיר עקיבא סגל ואלעד בן דוד. צלילה אל תוך מערבולת של ריאליזם ורגש עם תיק פרוזה 1: רונית ידעיה, אילנה וייזר-סנש, עדנה שמש ויחזקאל רחמים. קפיצת עומק אל עבר אי. אי. קאמינגס ופול אלואר (בתרגום ארז אשרוב). מעבר אל ריאליזם חד עם תיק פרוזה 2: רשיד אגבאריה (בתרגום תומר שפורן), איתי דרור, יגאל גודקוב ורן יגיל. צלילה מיידית אל קידוחי עומק מלב ההוויה עם תיק שירה 2: איתן קלינסקי, מרגו פארן, אילנה יופה, אליעז סגל ואורי וייס. דיון עקרוני על יונה וולך מאת עמוס אדלהייט מטרים את תיק ישראל ברמה: שבנו אל הסופר הנשכח והנפלא הזה, ממשיכם הרציני של גנסין ויזהר אבל גם משכללו של פוקנר. חזרנו לארכיון ברמה ודלינו מתוכו מספר פנינים: שני סיפורים מוקדמים, פרק סיום מתוך יצירה ייחודית, פואמת נעורים מקורית וארבעה שירים מתורגמים מאת ואלאס סטיבנס. הקדמתו של יובל גלעד נותנת הקשר למהלך הזה. דומה שהקשיים של הזמן האחרון מחזירים אותנו אל הממואר: כתיבה אינטימית ואישית ללא מחוייבות צורנית ברורה. הטכסטים של ענבל אלפא-רולר ומתי שמואלוף הם עדות חותכת לכך. מחזה קצר של רונן בלומברג ותמונה ממחזה של אורי וייס מזכירים לנו כמה עוצמה יש בכתיבה הדרמטית. מקבץ מסות עקרוניות משלים את גיליון "עמדה" 53: מסה מקורית על עגנון מאת עופר חן; דיון מאלף בשירתו של שלמה זמיר מאת מרדכי קטן; דיון עקרוני בשירתו של שלום רצבי מאת עופר חן; קפיצה חשובה אל ספרות עכשווית – דברים על רומן חדש ומפתיע של Jenny Erpenbeck מאת רבקה רז; ומסה על פטררקה מאת נעמי שני. בפתיחת הדברים ניצבים דפים פנימיים מאת אריק א. ועמוס אדלהייט.

האם גיליון "עמדה" 53 הוא הטוב ביותר עד כה? כל גיליון חדש של "עמדה" הוא הטוב ביותר עד כה. כי "עין בעד עין, נפש בעד נפש", לא אסקפיזם, ספרות.