עצי הבוקר זורחים

הָרוּחַ שֶׁלִּי מְרַחֶפֶת בַּיַּעַר
שָׁכַחְתִּי אוֹתָהּ בֵּין הָעֵצִים
לֹא שָׁמַעְתִּי אֶת הַקּוֹל הַקָּטָן
מִתְדַּפֵּק עַל שַׁעֲרֵי הַבַּיִת
בִּבְדִידוּת אֲיֻמָּה
בְּצִנַּת מָוֶת

בּוֹאִי
אֲנִי אוֹמֶרֶת לָהּ עַכְשָׁו
סְלִיחָה שֶׁלֹּא רָאִיתִי אוֹתָךְ
שְׁקוּפָה וַעֲיֵפָה
סְלִיחָה שֶׁלֹּא שָׁמַעְתִּי אוֹתָךְ
שָׁרָה וּבוֹכָה

אֵין דָּבָר בָּעוֹלָם שֶׁאֲנִי אוֹהֶבֶת יוֹתֵר מִמֵּךְ

שיריה של שירה לוי נעים ברכות מופלאה, כמעט בלתי מורגשת, בין אהבה לבדידות; בין בדידות בשניים – "הַשְּׁבִילִים נְטוּשִׁים/ נִשְׁאַרְנוּ רַק שְׁנֵינוּ/ בָּעוֹלָם הֶחָדָשׁ הַזֶּה" – לבדידות ביחידות; ובין נזירות מרצון, רוויה בכמיהה ובשמחה, לעזובה כואבת ונואשת. רבים מהשירים נכתבו בקצה הלילה, בבקרים מוקדמים מאוד, בידיים עייפות, בלב פתוח וסדוק, או בצהריים ריקים וצורבים מול ים מואר בשמש של אוקטובר. יש בהם צער גדול על מה שיכול היה להיות ולא היה, ורגעי התגלות המסמנים נתיבים בין מה שהיה ואבד למה שישוב ויהיה. ויש בהם חזיונות של חיים אחרים וירוקים מאוד – חיי יער והר, שדה ונחל, סמוך מאוד לשורשי העצים, בין גחליליות לסלמנדרות, במרחק נגיעה מהשמיים. וככל שהשירים שקטים, ועדינים, ומכונסים פנימה, ומרחפים על פי תהום, כמעט על סף שתיקה, כך יש בהם כעס שרוחש ולוחש כמו אש תמיד ומעניק להם חדות וכוח.
אלי הירש

שירה לוי היא משוררת, עורכת ומתרגמת. עצי הבוקר זורחים הוא ספרה הראשון.