פוטו אופ לשמקלה

העולם הרוחני העולה מן השירים הוא ריאקציה לשאלות זהות נזנחות המעסיקות כל ישראלי חילוני עכשווי, בהיחבא מהתרבות הציונית הפופולארית, המבוטנת וההיי-טקיסטית.´הרגשת העולם אחרת´ של היהודי הגלותי עוברת כאן טרנספורמציה לחוויית אמונת ייחוד פרטנית ומה שנעקר מהשיח בין המאמין לאלוהיו בעביות במסגרת הדיכוטומיה המסורתית בין קודש לחול, מוצא את דרכו שוב אל הדיאלוג הבלתי אמצעי עם אלוהים, ללא תיווך ממסד רבני, ובו כל קשת הרגשות שוב לגיטימית - אהבת גברים, שירה עברית עכשווית, רייבים במועדוני תל אביב ואנות - כל אלה חוזרים ומוצאים את בטויים בשיח העדין והחמקמק של המאמין עם אלוהיו, אלוהים פסיכולוגי יותר, רציונליסטי אך מיתי ונתון תחת מעטה ההסתרה. השירים, שנכתבו בשני העשורים האחרונים, לוקטו לחמישה שערים: ´אמונה´, ´ישראל´, ´המשורר´, ´חול´, ו-´אהבה´. בפרק ´ישראל´ נחשפת במלוא עצמתה "השאלה הישראלית", המחליפה את שאלה היהודים העתיקה."פוטו-אפ לשמקל´ה" זו הזדמנות לצילום רנטגן של השמקל´ה הזה, נייבעך, מסמל על עטרתו העדינה את האמונה, את הייחוד התרבותי, את מגוון התשוקה הגברית ואך את שותפות הגורל עם המוסמים - בני דודנו. "יגידו לכם ההומואים/מהמרחב האסלמי-עברי/זין נימול - הרבה/ אבל הרבה/ יותר טעים". האלוהים עצמו יוצא מהארון ומגמיש יחסו להומוסקסואליות.