פנומנולוגיה של הרוח א

ספר הביכורים המונומנטלי של ג.ו.פ. הגל (1831-1770) משנת 1807, פנומנולוגיה של הרוח, אשר כרך א´ שלו מתורגם כאן לראשונה לעברית, הוא טקסט מרכזי בתולדות הפילוסופיה וחיבור מכונן בהתהוות המודרנה. היצירה נועדה להיות מבוא לפילוסופיה המודרנית שאותה תופס הגל כעומדת במרכזו של הידע האנושי שהגיע אל פסגתו – המדע. בספר מבקש הגל להוליך את הקורא צעד צעד מהמצב הבלתי-מדעי של הידע, "המודעות הטבעית", אל דמותו השלמה והמודעת לעצמה של "הידע האבסולוטי".לפנינו אפוא ספר מסע המתאר את "דרכה של המודעות הטבעית החותרת אל הידע האמיתי, או [את] דרכה של הנפש התועה דרך סדרת דמויותיה, כתחנות הטבועות עבורה מראש מטבעה, על מנת שתזדכך לכדי רוח, על ידי כך שבאמצעות התנסותה המלאה בעצמה היא תגיע להכרת הווייתה כפי שהיא בעצמה". התחנות העיקריות בדרך הן המודעות החושית, המודעות העצמית, השכל, התבונה (המתבוננת והמעשית) – עד כאן מגיע הכרך הראשון המתורגם כאן. בכרך השני, שתרגומו יראה אור עוד מספר שנים, התחנות הן הרוח, הדת ולבסוף הידע האבסולוטי. תחנות אלו חושפות מבנים מורכבים של מודעות, תוך שהן משקפות בה-בעת תקופות ושיטות מחשבה היסטוריות.לפנומנולוגיה של הרוח הייתה השפעה עצומה על הגות המאה ה-19, החל בהתעצבות מדעי הרוח וההיסטוריה, דרך המחשבה המרקסיסטית, האידיאליזם הבריטי, התנגדות מצד הוגים כמו קירקגור, פוירבאך וניטשה, וכלה בריאקציה של הפוזיטיביזם והפסיכולוגיזם. במאה ה-20 השפיע הספר על הקומוניזם, המחשבה הביקורתית של לוקאץ´, מרקוזה ואדורנו, והאונטולוגיה ההיסטורית של היידגר, כמו גם על הפילוסופיה הצרפתית שלאחר מלחמת העולם השנייה – מהאקסיסטנציאליזם עד לפוסט-סטרוקטורליזם – וכן, על דרך התנגדות, על הפצעת הפילוסופיה האנליטית האנגלו-אמריקאית. הגותו של הגל השפיעה רבות גם על התפתחות ההגות היהודית המודרנית, מאבות "מדעי היהדות", דרך רבי נחמן קרוכמל, משה הס, היהדות הרפורמית, פרנץ רוזנצוויג ועמנואל לווינס.