פרסה וכינור

254 עמודים.
"זה היה רעיון של יוני,שהוא כל כך שונה ממני, והרפתקן,וסודי,וזהה. וזה היה שייך לתקופה ההיא של איחודנו, וכעסינו,ובלבולינו. כאילו נקרע מסך מעל העולם, והמציאות נחשפה במלוא עוצמתה וכאבה ואפסותה. וכל כך הרבה שאלות, וכל כך הרבה תשובות לשאלות שמעולם לא נשאלו. והכל בבת אחת. פתאום אנחנו שניים. תאומים שונים זהים. ושלל אפשרויות. והחלטה ברורה, פה אחד – לא מספרים."

יוני ודני,גיבורי "פרסה וכינור", הם תאומים זהים שהופרדו זמן קצר אחר שנולדו, עד שפגישה מקרית איחדה אותם מחדש. סביב הגרעין הסיפורי הזה רוקם "ערן בר גיל" רומן עמוק, עוצר נשימה בשיאיו, מפוכח וחכם, מלא רגש והשראה, שעוסק בכמה משאלות החיים היסודיות ביותר: בבדידות, במה שמסתתר מעבר לה, ובחלום האנושי העתיק לגלות את דמותך, ואפילו את נפשך, משתקפת מחוצה לך: באדם אחר, במוזיקה, ביצירת אמנות, באהבה.
חוכמת הסיפור של "ערן בר גיל" מתגלה גם במבנה המיוחד של הרומן. הוא מסופר כמעט כולו, פרט לפרק הפתיחה, בשני קולות שונים – קולותיהם של יוני ודני – המגוללים שני סיפורים נפרדים שסוחפים את הקורא כל אחד לכיוונו, עד ששני הקולות נמסכים לפתע, הופכים לדואט, ושתי העלילות מתהפכות ומתמזגות זו בזו בעוצמה מפתיעה.

"פרסה וכינור" הוא סיפרו החמישי של "ערן בר גיל". קדמו לו הרומן "מים רבים (בבל 2001), קובץ הסיפורים "בבושקה (הקיבוץ המאוחד 1998), וספרי השירה " חיי יום יום" (הקיבוץ המאוחד 2003) "ופשוט" (הקיבוץ המאוחד 2000).