ציידי הפרפרים של מונמרטר

"דומה שיותר מכל עקרון סגנוני, צורני או רעיוני המאפיין את המסה, לב לבה, אינו אלא ההכרה באפסותה ובגדולתה של הרוח הלומדת את המוות. אמנויות אחרות, מילוליות ולא מילוליות, בדרך כלל אינן עומדות בפיתוי והופכות את הלימוד לקרב - משהו בהן תמיד מנסה לגבור על המוות, לצעוק לעומת הכליה, או לחייך אליה את חיוך הבשר, חיוך השואב את ביטחונו ממעשה היד והלב. לא כן המסה, שאין בה מיוהרת הנצח. הכליה היא מושא התבוננותה והבלות הדיון היא מסקנתה המתבקשת, כי אין לה תכלית, זולת ההתלמדות". ספר המסות ´ציידי הפרפרים של מונמרטר´, משוטט בין ערים ממשיות - פריז,ונציה, תל-אביב - למרחבי הספרות והאמנות, בין מחוזות דמיון שלבשו צורה, למרחבי נפש שאבדו בזמן. זהו מסע מרהיב, אישי ואוניברסלי כאחד, המזמין את בן התרבות, באשר הוא, לקחת בו חלק.ראובן מירן