קודם קול אמא

אני יוצאת לסיבוב שגרתי עם התינוק, לא משהו מיוחד, סידורים, קצת קניות. לא עוברות כמה דקות ואני מתחילה לקבל התיחסויות:
איזה חמוד.
חם לו מדי, קר לו מדי
תורידי לו את הגרביים
שימי לו כובע
אל תכניסי אותו למיטה שלך, הוא יתרגל
מה את מפנקת אותו, כל היום על הידיים?!
הוא כל כך דומה לך, הקטן.
הוא כבר שומר 4 שעות בין הארוחות, צריך לסדר לו זמנים
מסכן הקטן, איך אמא מלבישה אותך
מה, גם בטירונות עוד תניקי אותו???

ודאי שאין כל רע בהערות זו דרך להשתתף בחיינו, להפגין אכפתיות והתעניינות. אולם תוכן ההערות משמעותי, שכן הוא מייצג את הנורמה המקובלת בחברה שלנו, שלפיה אנו פועלים. ההערות הללו מהוות מסך תרבותי. הן מבטאות את המורשת שלנו ואת הנורמה המקובלת בסביבה שבה אנו חיים, אך מטשטשות לעתים את האינסטינקט האימהי הבסיסי הטבוע בנו. אני מקווה שספר זה יעניק השראה לנשים, וייתן להן לגיטימציה להפוך את ההורות לחלק נרחב בזהותן האישית והנשית, כי לפעמים נדמה לי ששכחנו למה כן:

למה להישאר עם התינוק פרק זמן ממושך לאחר שנולד,
למה להחזיק אותו על הידיים,
למה לשנות את השגרה שלנו ולא רק לנסות להתאים את הילד אלינו,
למה לחכות לסימני הבשלות שלו ולא לנהל את חיינו ואת חייו לפי השעון ולוח השנה,
ואיך לעבור את השינוי בכיף ולא מתוך תחושת הקרבה וסבל.

אין בכוונתי לספק מתכון להורות. מתוך הכתוב בספר זה תוכל כל משפחה לאמץ את מה שנראה לה לנכון, ואת מה שעשוי להשתלב בחייה.

ארני - אמא לשלושה, ששמה את המשפחה במרכז. מטפלת ומחנכת בעזרת בעלי חיים, מתמחה בעבודה עם ילדים, נוער בסיכון ומבוגרים מכורים, וכן העצמה מגדרית לנשים. מפתחת קלפי "ארכיטיפים של בעלי חיים". יוזמת קבוצות אמהות אחרי לידה, תמיכה והעצמה של נשים דרך הורות. מפעילת קבוצות משחק המאפשרות לאמהות לחלק את זמנן בין הורות וקריירה באופן גמיש.