קולות הערב

``ייריתי לו ביו העיניים,`` מספרת הגיבורה של ``כך זה קרה`` תיכף בהתחלה. ``היינו בעל ואשה במשך ארבע שנים. הוא אמר לי שהוא רוצה לעזוב אותי, אבל אחר-כך הילדה שלנו מתה, ולכן נשארנו יחד. הוא רצה שיהיה לנו עוד ילד, אמר שזה יעשה לי טוב, ולכו עשינו הרבה אהבה בזמן האחרון. אבל לא הצלחנו להביא עוד ילד``. והאקדח שמונח טעון במשך שנים במגירת המכתבה, יורה בסוף.
במישפטים פשוטים לכאורה, שנטליה גינצבורג עצמה רצתה ש``ייראו כמו סטירה``, מתגבשת בהדרגה מורכבות-לעילא של איפיון, נטליה גינצבורג, הגדולה שבסופרות איטליה, הגדירה בעצמה את שלוש היצירות שבספר זה כ``רומאנים קצרים``. ``הדרך אל העיר`` (1941) הוא ה``רומאן`` הראשון שלה. ``כך זה קרה`` נכתב ב1946-. ``קולות הערב``, מפסגות יצירתה, ב1961-.
אפשר לעקוב אחר התפתחות הכתיבה של גינצבורג עצמה, אבל בעיקר מרתק המשותף לשלושת הרומאנים, ששלושתם סיפורי אי-אהבה ``פרובינציאליים``.
מאחורי הפשטות העניינית יש הרבה אירוניה ``רכה``, אבל בסופו של דבר גם הקורא הכי מתוחכם לא יתבייש להזיל דמעה, סיפורה של האשה שהתחתנה כדי ש``תמיד נהיה יחד, ובכל שעה אדע איפה הוא``, ובסוף רוצחת את בעלה; סיפורה של הנערה המאוהבת בבן-דודה ואפילו אינה מסוגלת לנסח עובדה זו, והיא מתחתנת עם בנו של הרופא המקומי, שנאלץ להתחתן איתה כי הכניס אותה להריון: וסיפור שקיעתה של משפחה בורגנית פיימונטזית סביב מלחמת העולם השניה, במקביל לסיפור שקיעתה של אהבה (מוגבלת) של שניים מבני הדור הצעיר, אחרי המלחמה - סיפור שאיש אינו שומע בו באמת את האחר, אף-על-פי שרובו דיאלוגים.
האהבה איננה במקום שאולי יכלה להיות; והיכן שהיא בלתי-אפשרית אולי קיימת אשלייתה. אבל, בסופו של דבר, יש בשלושת הרומאנים שלוש וריאציות על מסלול אחד: המסלול שעושה אשה, מוגבלת מבחינה רגשית, כדי להיות אוטונומית, בלתי-תלויה, בסופו; לגבש את העצמי שלה. ובכל מסלול כזה - ה``כוח`` שמושג, יש לו גם מחיר כבד, והוא כרוך גם באובדן. אפילו של עצם החיים. אבל כולן הולכות ``בדרך אל העיר``.