קופיקו החיות הן חברות

מָה זֶה חָבֵר?" שָׁאַל אִיתַי הַקָּטָן,
"זֶה מִתְחַבֵּר כְּמוֹ גִּנָּה וְגַנָּן?
כְּמוֹ קֶשֶׁת שֶׁשָּׂמוּ בְּתוֹךְ הֶעָנָן?
כְּמוֹ פַּרְפַּר עַל הַפֶּרַח בֶּחָצֵר שֶׁל חָנָן?"

מַהִי חֲבֵרוּת? שׁוֹאֵל אִיתַי הַקָּטָן אֶת קוֹפִיקוֹ. אֵיךְ מַרְגִישִׁים בָּהּ? לְמָה הִיא טוֹבָה לָנוּ? וְאֵיךְ יוֹדְעִים שֶׁמִּישֶׁהוּ חָבֵר?
קוֹפִיקוֹ שָׂמֵחַ לְסַפֵּר לְאִיתַי עַל הַחֲבֵרִים הָרַבִּים שֶׁלּוֹ, הֵן מְבֻגָּרִים, הֵן יְלָדִים וְהֵן בַּעֲלֵי חַיִּים. יַחַד הֵם לוֹמְדִים שֶׁחָבֵר טוֹב הוּא כְּמוֹ אוֹצָר גָּדוֹל – אִם יֵשׁ לְךָ חָבֵר, אָז יֵשׁ לְךָ הַכֹּל!

אֲנַחְנוּ מַזְמִינִים אֶתְכֶם, הוֹרִים וִילָדִים, לְהִצְטָרֵף אֶל קוֹפִיקוֹ, אֶל אִיתַי וְאֶל כָּל שְׁאַר הַחֲבֵרִים בְּסֵפֶר קַרְטוֹן מַקְסִים עַל חֲשִׁיבוּתָהּ שֶׁל חֲבֵרוּת אֱמֶת.