רועה של נמרים

במחקרה המקורי והמרשים רוֹעָה של נמרים, שְקִיעֵי זהות יהודית ביצירתה של נטליה גינצבורג, משרטטת ציפי לוין בירון ברהיטות ובחכמת התבוננות את קווי המתחם המטושטשים של זהותה היהודית החמקמקה והנסתרת של יוצרת זו, הנחשבת לאחת מגדולי הספרות האיטלקית במאה ה־20. מתוך מקהלת הקולות הנשמעים בספריה ובמאמריה של גינצבורג, נמשכים חוטי סיפור דקים, המציירים דמויות יהודיות שוליות, ולעיתים מרכזיות, שמעמיקות ומרחיבות את נקודות המבט, אודות הסוגיה רבת התהפוכות של יהודים המתלבטים ביחס לזהותם. במסעם הקיומי המורכב בתוך הוויית נרדפות וזרות סבוכה ומתעתעת, מהדהדת ההיסטוריה הטרגית של היהודי על פני משך הדורות.חלקו הראשון של הספר מעיין במשנתם של הפילוסופים: אלבר ממי, סטיוארט יוז, גרשון שקד ואבי שגיא, הבוחנים את שאלת הזהות היהודית, ומשמשים מבוא לחלקיו האחרים, שפורשים התבוננות פרטנית בדמויות היהודיות שמופיעות ביצירות. מתוך מרחב זה גינצבורג מנכיחה את גילויי זהותה היהודית של יוצרת מפוחדת, מהססת, ללא בסיס מסורתי, שמוצאת מקלט בכתיבה, הנרמזת כאי ויתור על זהותה היהודית. החידוש החשוב בספר הוא הטענה, שבתוך הוויה איטלקית נעדרת צביון יהודי מסורתי, צומח קול שאינו מוותר על שיח עם הזהות היהודית החילונית שלו. פירוש ראשוני ומקיף זה של הפן היהודי הסמוי ביצירת גינצבורג, נוגע בתופעה רחבה שלא נכתב עליה די: ספרות יהודית חילונית לאחר השואה שנוצרת בשפות שונות, ומבקשת להשמיע את קולה ולהתקבל כרכיב חיוני בשיח הזהות היהודית המודרנית, שאינו קשור בהכרח לחוויות דתיות או קהילתיות מסורתיות, ואף על פי כן הוא יהודי.