רוק

"אִמִּי תָּמִיד רָצְתָה שֶׁאֶהְיֶה מְשׁוֹרֶרֶת,/ אֲבָל מְשׁוֹרְרוֹת הָיוּ בְּעֵינַי/ בְּנוֹת טוֹבִים,/ רָפוֹת,/ רְצִינִיּוֹת,/ מְיַחֲסוֹת חֲשִׁיבוּת לְמָה שֶׁהֵן מַרְגִּישׁוֹת", כותבת עלמה זהר באחד משירי הספר היפה הזה, ובשיר אחר היא אף כותבת "אַתָּה כּוֹתֵב כְּמוֹ מְשׁוֹרֵר./ וְאַתָּה יוֹדֵעַ כַּמָּה אֲנִי שׂוֹנֵאת מְשׁוֹרְרִים".

זהר מבקשת בכתיבתה להתנער מהשירה ולהיצמד אל השפה הישירה והעזה של הרוקנרול, שפה ההולמת בלב כמו תופים וחותכת את האוויר כמו מיתרי הגיטרה החשמלית. ועם זאת, הספר הזה הוא גם ספר שירה עדין ורך, שלצד העוצמה אינו חושש להביע חולשה והיסוס.

ביד אומן וברגישות פורשת המשוררת בספר את עולמה הפנימי והעמוק, שבו שזורים יחד סיפור חייה, מערכות היחסים המשפחתיות, האהבות והחיפוש האינסופי אחר משמעות. זהר מביאה לספרה קול ייחודי הנע בין קשיחות לפגיעות, ויוצרת מפגש מרתק בין מילים לצלילים, בין רוך לעוצמה.

אלי אליהו, עורך הספר