רות המואביה \ המקראיות

בְּאֶרֶץ יְהוּדָה שָׂרְרָה בַּצֹּרֶת. מִשְׁפָּחוֹת רְעֵבוֹת נָדְדוּ וְאַחַת מֵהֶן הִגִּיעָה לָגוּר בַּבַּיִת הַסָּמוּךְ לְבֵיתָהּ שֶׁל רוּת."אֶל תְּדַבְּרִי אִתָּם רוּת. הֵם זָרִים," אָמְרָה אִמָּהּ.אֲבָל רוּת לֹא חָשְׁשָׁה. לְהֵפֶךְ, הִיא הָיְתָה סַקְרָנִית וְאָהֲבָה לְהַכִּיר אֲנָשִׁים חֲדָשִׁים. לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר יָצְאָה לְהָצִיץ בַּמִּשְׁפָּחָה הַחֲדָשָׁה.הִיא נִגְּשָׁה אֲלֵיהֶם וְאָמְרָה: "שָׁלוֹם, אֲנִי רוּת. אֲנַחְנוּ שְׁכֵנִים. בְּרוּכִים הַבָּאִים לְמוֹאָב.""שָׁלוֹם, אֲנִי נָעֳמִי," אָמְרָה הָאִשָּׁה וְחִיְּכָה.