שבוי בפקודה

"...ממשיכים לחקור אותי... רגליי היחפות כאילו מרגיזות את החוקרים והם נטפלים אליהן. אחד מהם לוקח פלאייר ומתקרב אלי.
אני מבוהל. הוא רוכן לעבר כף הרגל ובבת אחת מושך ועוקר את ציפורן הרגל. אני צווח מכאבים. הוא מחייך ושוב רוכן לכף הרגל... שוב משיכה חדה וכאב מפלח לי את הנשמה. הכאב עצום, בלתי נסבל ולא נגמר... מסך של חושך יורד על עיניי..."

רק עתה, 37 שנים לאחר שנפל בשבי המצרי במלחמת יום הכיפורים, מסוגל אורי אהרנפלד, צנחן שלחם באומץ בל יתואר במוצב "המזח" בתעלת סואץ, לחזור לאותם חודשים איומים שבהם שהה בכלא עבאסייה הידוע לשמצה בקהיר.
לא רחוק מהצינוק שבו שהה, מבודד, מוכה, כואב ומושפל, כמו כל שבויי צה"ל, ישב שבוי נוסף. ערן יעקבי, שריונר, שנפל אף הוא בשבי באותו מצב. סיפורו של הצנחן, שמלווה בציוריו של השריונר, הם עדות לגיהינום השבי. כל שבי.
שבוי בפקודה הוא ספר מצמרר, שנקרא בנשימה אחת ומביא תמונה מזעזעת על "חוויית" השבי בידי האויב, ועל הדילמות המלוות כל חייל שעומד או יעמוד בעתיד בפני מצב דומה.

הספר נכתב בידי הסופר והעיתונאי אילן בכר, מחבר הספרים המוח וזה מה שאני זוכר, שנפצע קשה בהיתקלות עם מחבלים ב-1974. כיום עורך וכותב ספרים.
אורי אהרנפלד לחם במוצה "המזח" עד שנתקבלה פקודת הכניעה. אחרי החזרה ממצרים למד מנהל עסקים, הצטרף לכוחות הביטחון ורק לאחרונה פרש לחיים אזרחיים.
ערן יעקבי לחם במוצב "המזח" כמפקד טנק עד לנפילה בשבי. עם החזרה ממצרים למד אדריכלות בטכניון וציור בניו יורק. היום משלב את עבודתו כאדריכל עם אהבתו לציור.