שבועה

שבועה / מריה לואיס   דואט הדמים – חלק ראשון     אני לא ארד על הברכיים בפני אף גבר.   המילים מקועקעות על עורי; הן חרוטות על לוח ליבי.   אבל לא הבאתי בחשבון את סמל המשטרה לינקולן אשר, גבר קר שחזותו מוליכה שולל. השתלטנות שלו מרגיזה אותי… ומלהיטה את גופי. הוא לא יפסיק עד שיכבוש אותי, אך אני לא אתמסר לו.   סודותיי חונקים אותי - הם מעוורים אותי.   אני חיה בין צללי ניו אורלינס. חבויה ומוגנת בגיהינום שהפך לביתי. אני יודעת מי אני.   אני נשבעת שלעולם לא ארד על הברכיים בפני גבר…   למעט אחד.   והוא יביא עליי את אסוני.