שבעה סיפורי דיוקן

233 עמודים בלזק, גוגול, הותורן, א.א. פו, תיאודור שטורם, הארדי, הנרי ג`יימס אנתולוגיה זו, שערך משה רון, מכנסת סיפורים מן הקלאסיקה של הספרות המערבית במאה ה19-, שכולם מספרים על ציור (ובמקרה אחד על פיסול) של דיוקן אדם: אמן-אריסטוקרט חסר מצורים מחזר אחר נערה בורגנית יפה באמצעות ציור דיוקנה (בסיפור של בלזק); מלווה-בריבית, שהוא למעשה השטן, מזמין את ציור דיוקנו (גוגול); אמןלן מצייר מראש, במתונה זוגית, את עתידם לש חתן וכלה (הותורן); פצוע אנוש קורא בספר על אמן שצייר את דיוקן אשתו (א. א. פו); אב מצייב=ר את דיוקן ילדו המת, שטבע באשמתו (תיאודור שטורם); פיסלו של הבעל יפה-התואר מגיע אל בית האשה רק לאחר מותו (הארדי); צייר רודף-אמת מצייר את דיוקן בעלה הבדאי של האשה שהוא אוהב (הנרי ג`יימס). עשיית צלם ושיכפול דמות-החי הם מעשים שיש בהם יותר משמץ של סכנה, כפי שידוע היטב לכל מי שנתן דעתו על היחס של הדימיון המאגי והמיתולוגי לשאלות הללו. על כן לא מפתיעה העובדה שבסיפורים אלה, שכתבו שבעה סופרים בני חמש אומות שונות -הקשר בין הדיוקן לבין מי שמיוצג בו חורג מגבולות השכל הישר, והניסבות של מעשה-הייצוג כוללות תמיד אלימות ממשית או סימלית, הרס ומוות. הנפגע הוא לרוב הדם המצויר, לעיתיחם קרובות אשה, אך הסכנה חוצרה את גבולות המיגדר, ועלולה לאיים גם על האמן, או על דמות אחרת המעורבת בפרשת עשייתו של הדיוקן. סוגיות אלה ואחרות נידונות באחרית-הדבר המפורטת של העורך. הסיפורים תוגרמו בידי נילי מירסקי (גוגול), רן הכהן (שטורם) ומשה רון (כל האחרים).