שעת האפס\האחים גיפסי 8

ג´ולייט פורטלנד הציבה לעצמה מטרה פשוטה: לפתות. להרוג. לנקום. מרגע שדורנן רוס ובניו יהיו כולם מתים, עתידה יהיה בהיר סוף כל סוף. ג´ולייט חלמה על חיים אמיתיים ואהבה. כנגד כל הסיכויים, היא זוכה לאהבתו של הבחור שחשבה שלא תראה עוד לעולם. הכול היה אמור להתנהל כמתוכנן. החיים של כולם יהיו קלים יותר מרגע שדורנן ייקבר באדמה. אבל שום דבר בחיים הוא לא קל, נכון? ג´ולייט:אולי שרדתי את נחת זעמו של דורנן, אבל הייתי שונה אז. צעירה יותר. טיפשה יותר. היה לי יותר מדי זמן לחשוב מאז שיצאתי מהכלוב שבו כלא אותי.היה לי יותר מדי זמן לחלום על כל הדברים שעשה לי. אני חושבת הרבה על נקמה. כשאני נזכרת באור שדעך בעיניו של דורנן הגוסס ובצורה שבה אמר הרגת לי את הבנים. כמה יפה היה הרגע הזה, וכמה חלול. ג´ייסון:לפעמים אין לי מושג אם אני מתחיל להיות כמוהו. כמו אבא שלי. דורנן. מי שאני. הדברים שעשיתי. כל אלה גורמים לחטאיה של ג´ולייט להיראות כמו משחק ילדים. ברור שלא אגיד לה את זה בחיים. לעולם לא אספר לה מה עשיתי, אבל זה לא אומר שהיא לא תגלה בכוחות עצמה.