שרי אורובינדו והאם

ים אחדות

שקט מסביבי, מרחב
לא יתואר;
ציפורים לבנות על פני אוקינוס,
נודדות, צוללת;
ים ללא צליל על
שמיים חסרי קול;
תכלת על תכלת צופים בדממה.

מזדהה עם שקט
האינסופיות
רוחי מתרחבת, חובקת
עולם
וכל מה שנראה היה
נעשה ממשי,
אחד במרחב העצום.

משהו הוגה שם,
חסר שם וגוף
מודע ובודד; אלמותי,
אינסופי,
לבדו בשקט לוהב, נצחי,
אוסף הכל אל ליבו
לנצח.