אוטובוס הזמן

אוטובוס הזמן נוסע במסלול הארוך ביותר בכל מסלולי האוטובוסים. נוסע על אוטוסטרדות, מתגלגל בנתיבי עפר, מתדלק בתחנות בלתי צפויות, ואיש אינו יודע היכן תחנתו האחרונה. מאז עליתי בתחנת המוצא שלו, אני גומא מרחקים, בשעות היום משתובב עם השמש מבעד לחלונות, בלילה מתרועע עם הירח. בחלוף השנים לא נשארו בו נוסעים זולתי - כולם כבר ירדו בתחנות.צֵידה לדרך לקחתי ספרי שירה. אני קורא לנהג שירים לבל ישתעמם. קראתי לו על הרוח המתגרה בשיוטו בנסיעה המהירה של האוטובוס, על עננים שמרווים את צמאונם של גלגליו. ועוד קראתי לו על איש חסר מזל שנשכב על פסי הרכבת - לרוע מזלו תנועת הרכבות הושבתה באותו יום, הייתה לו תכנית חלופית לזרוק את עצמו מתחת לגלגלי משאית, גם תכנית זו לא יצאה לפועל, הוא נרדם על המסילה. לא פעם נתלחלחו עיני הנהג למשמע שירים עצובים.ברבות השנים גמא אוטובוס הזמן מרחבי תבל, חלף על פני תחנות רבות. אני נזכר בתחנת "העבדים" באוסטריה. במלחמת העולם השנייה יהודים תדלקו את האוטובוס. פעם אחת בואכה תחנת "האש" בברגן בלזן לא היו מים למלא את החסר במצנן. הנהג גילה תושייה ואלתר אלתורים, נסע רק בירידות עד לתחנת "הנביעה".נסיעה באוטובוס הזמן היא חוויית חיים, הרפתקה חד-פעמית בגלגול הבריאה.גם בפניו של הנהג חורת הזמן את סימניו. לכשיגיע אוטובוס הזמן לתחנתו הסופית, עודלפני שארד ממנו בפעם הראשונה והאחרונה, אספר לנהג סיפור אופטימי. אספר לו על ישיש רומנטי שיצא לקרב אחרון על אושרו האבוד ומת בו זקוף מות נואפים.לא אחת חשבתי - עוד מעט קט יגיע אוטובוס הזמן לתחנתו הסופית. אבל זה לאקורה. עדיין אני ממשיך לנסוע.