אלו שעזבו

בדיוק כשחשב שהעולם כולו היה מונח בכף ידו, משבר כלכלי חסר תקדים מכריח את יאיר טבת לחזור אל המקום שבו נולד וגדל, ושממנו ניסה לברוח הכי רחוק שאפשר. ביישוב הצפוני המנומנם תחושת הכישלון שלו מתחלפת מהר בהפתעה: יאיר מגלה שהוא לבד. 

כמוהו, גם חברי ילדותו חזרו אל בית הוריהם, גם הם מובסים, חסרי כול. מה שנראה ברגע הראשון כמו נחמה, מתגלה כמלכודת. 

מערכות היחסים הישנות צפות בעוצמה, כולאות את כולם במבוך מראות שהולך וסוגר עליהם. בין התשוקות שלא מומשו, האהבות, טעויות העבר שנשארו חצובות באבני היישוב וחיפוש אחר תשובות ונקמה, מיטשטשים הגבולות בין ילדות ובגרות אצל אלה שעזבו, והם נגררים עכשיו להחלטות ומעשים שהם לא דמיינו שהם מסוגלים להם. מרובם כבר לא תהיה דרך חזרה. 

אור סיגולי מצייר בהומור ובדקות הבחנה את הדרמה של דור שלא זכה לרשת ביטחון, ושבקלות מדהימה יכול למצוא את עצמו על סף תהום. הוא מעמת את גיבוריו עם צדדיהם האפלים ביותר, ומעצב מחדש את העולם המוכר למערבולת של התבגרות מאוחרת והתמודדות עם כל מה שהפך אותנו למי שאחנו, ועם כל מה שאולי עוד נוכל להיות.