אמא אל תבואי!

הַסִּפּוּרִים בְּקֹבֶץ זֶה עוסְקִים בְּנושְׂאִים שׁונִים וּמְגֻוָּנִים, אַךְ בְּכֻלָּם הַגִּבּורִים הֵם יְלָדִים הַמִּתְמודְדִים עִם מַצָּבִים לֹא פְּשׁוּטִים: יָעֵל אוהֶבֶת אֶת אור וּמְצַפָּה שֶׁיַּצִּיעַ לָהּ חֲבֵרוּת, אֲבָל אור מַעֲדִיף אֶת שִׁירָה, הַתַּלְמִידָה הַחֲדָשָה. מַה תָּעֲשֶׂה יָעֵל?
אִמָּא שֶׁל תָּאִיר עובֶרֶת נִתּוּחַ, וּכְשֶׁהִיא חוזֶרֶת מִבֵּית הַחולִים הִיא אֵינָהּ יְכולָה לִרְאות. הִיא עִוֶּרֶת. אֵיךְ תָּאִיר מְגִיבָה? אֵיךְ הִיא מִתְמודֶדֶת עִם הַמַּצָּב הֶחָדָשׁ?
עִדּו מְטַפֵּל בַּתֻּכִּי שֶׁל אִתַּי, אָחִיו הַחַיָּל. הַתֻּכִּי נִפְצַע. מַה יַּעֲשֶׂה עִדּו? אֵיךְ יָגִיב אָחִיו? עַל כָּל אֵלֶּה וְעַל עוד מַצָּבִים מְרַתְּקִים בְּקֹבֶץ הַסִּפּוּרִים ``אִמָּא, אַל תָּבואִי!``

רִבְקָה מָגֵן פִּרְסְמָה סְפָרִים רַבִּים. סִפְרָהּ ``הַאִם אֲגַלֶּה לְמור`` זָכָה בִּפְרַס זְאֵב (1997), וְכֵן זָכְתָה בִּפְרַס ``אָמָּנוּת לָעָם`` (1998).