אמן

הרבה נכתב על פרשיות מודיעיניות ועל הצלחות וכישלונות אמ"ן באירועי שונים וכן על היבטים מתודולוגיים בעבודת המודיעין אך חסר מחקר שיטתי על אמ"ן לאור תקופות ארוכות ספר זה ממשי ומשלים את ספריו הקודמים של המחבר - 'הרמטכ"ל' ו'המטכ"ל', שבהם המיקוד היה במפקדה האסטרטגית של צה"ל ובעומד בראשה; 'מפקדת חיל האוויר' ו'מפקדות היבשה', שעסקו במפקדות זרועות ופיקודים מרחביים מחקר זה הוא צעד נוסף בהשלמת התמונה המתארת את התפקוד של הדרג האסטרטגי (מטכ"ל ואגפיו) והדרג האופרטיבי (זרועות ופיקודי) ואת היחסים ביניהם הספר מתחיל בתיאור התרבות הארגונית של אמ"ן על יתרונותיה וחסרונותיה. לאחר מכן מחולק הספר לשני חלקים
הראשון עוסק בניתוח מקרי מבחן זירתיים-נושאיים אמ"ן בתחילת האינתיפאדה הראשונה; לפני ותוך כדי האינתיפאדה השנייה; בשנים שלפני מלחמת לבנון השנייה; מחקר הנשק הבלתי קונבנציונלי באמ"ן הכולל שמונה מקרי מבחן המשתרעים מ1979- ועד .2013 החלק השני מציג היבטים רוחביים פלורליזם מחקרי בתו צה"ל - בין חטיבת המחקר לגופי המודיעין הפיקודיים והזרועיים; התפתחות המודיעין לכוחות היבשה; היחסים בין האיסוף והמחקר; פיתוח הסייבר באמ"ן והשפעתו על אמ"ן הספר נכתב לפני מלחמת "חרבות ברזל", ומחקר מעמיק של תפקוד אמ"ן בה יצרי ביצוע תחקירים ופרספקטיבה רחבה מעבר לעשייה המודיעינית. עם זאת, במקומות המתאימים הוספה התייחסות לדרך שבה התשתית העיונית וההיסטורית שמוצגת בספר תסייע למחקר עומק של העשייה המודיעינית במספר היבטים ובהם ההבנה העקרונית של ארגון החמאס יכולותיו ותוכניותיו לפני המלחמה, ההתרעה הקונקרטית ערב מתקפת הפתע ותפקוד המודיעין במהלך המלחמה.