אני הילדה שלך אבא

אַבָּא,
אֲנִי הַיַּלְדָּה שֶׁלְּךָ.
הַזְּמַן מֵאִיץ וַאֲנִי מְבֹעֶתֶת
מִכַּמָּה הַזְּמַן קָצָר דַּיּוֹ לְאָדָם בְּחַיָּיו
עַד כִּי אָדָם הוֹפֵךְ לְזִכְרוֹן עַצְמוֹ.
מתוך: עָשׂוֹר מֵאוֹתוֹ יוֹם, אַבָּא (עמ' 7)


בספרה החמישי של טלי כהן שבתאי - "ואני הילדה שלך, אבא" - הציבה המשוררת לעצמה אתגר - אמנות התמציתיות - בשילוב תובנות מעמיקות ברוח הגותית – בלשון שירה ישירה ונרטיבית. זאת בשפתה המיוחדת, השבורה לעיתים, העשירה והמפתיעה תדיר.
בשיריה מציגה טלי כהן שבתאי את עצמה נטועה בהוויה של עולמה הפנימי ואת האינטראקציה שלה כאינדיווידואל, כאישה וכמשוררת באופן בלתי מתפשר, ומגלה עם זאת רגישות מיוחדת לחריג ולשונה, שעולמם אינו זר לעולמה. זהו ספר נשי חשוב ומעורר עניין.