אספן של שלום

 איתן קלינסקי הוא מורה ומחנך מן הסוג הנדיר שכמעט חלף מן העולם: מורה לעברית, השולט בלשון לרבדיה השונים, ומרה לתנ"ך האוהב את הספר שהוא מלמד, מכיר בו גם את הפרקים הפחות מוכרים, ומאיר את דמויותיהם ופסוקיהם באור אקטואלי צורב, מוסרי, אוהב אדם, ברוח נביאי אמת.הוא גם משורר אמת, הרגיש לצווי המוסר האנושי ולסבל החלשים, המדוכאים, ונותן לכך ביטוי כואב וקרוע לב בשיריו. הוא משורר שאינו מסתפק במחאה ספרותית, בהטפה ובהפגנות בכיכרות, ולכן יוצא שוב ושוב אל השטח (גם כשכרוכה בזאת סכנה של ממש) באופטימיות מעוררת השתאות, ובלי לחשוש לרגע מגורלו של ירמיהו הנביא, שהושלך לבור על דברי האמת שאמר.המשורר שכתב בשיר ´עם סביוני אביב´ "אני מתבקש להשיל מוות דופק על יצועי" אינו נרתע מלהמשיך ולכנות את עצמו "אספן בלתי נלאה של שלום", כותב על "שתי מדינות לשני עמים", על חלום "סיירת אגוז" שמסתיים ב"סיירת איוב" ועל כזב עם-הבחירה.כצבר, שחטא גם הוא בילדותו בהתנשאות כלפי בני גילו ´העולים החדשים´, אני מזדהה בכל ליבי עם שירו המטלטל ´זלמן´, ומצטרף לבקשת הסליחה המאוחרת ואל שיריו המוקדשים לעולים מאוחרים הרבה יותר, כאלכסי ונטאשה, ומוחים על היחס הנורא לפליטים.אני קורא בהתרגשות ובכאב גם את השירים שהקדיש לדמויות המקראיות  כמיכל בת שאול, רצפה בת איה, בת שבע אשת דוד ולבי יוצא גם הוא אל אוריה החתי ואלי פלטי בן ליש.איתן קלינסקי הוא משורר, איש רוח, אדם כלבבי. אני ממליץ בכל לבי על קריאת השירים בקובץ הזה, ובקבציו האחרים, וחותם בפראפרזה על השורות המוכרות כל כך מספר שיריו של אלתרמן: "ישנם משוררים גדולים ממנו; אך אשרינו שיש לנו משורר כמוהו".(דן אלמגור)