אקולוגיה של ספרות

אקולוגיה של ספרות' הוא תחום תיאורטי חדש המבקש להחליף את השיח ההיסטוריוגרפי על 'הרפובליקה הספרותית'. האקולוגיה של הספרות מבקשת לפרק את המרכיב האלים שבשיח על מאבקים סגנוניים, על מרידות בממסדים ספרותיים ועל מהפכנות ספרותית, ולהציע מחשבה היסטוריוגרפית חדשה המעלה שאלות במושגיה של האקולוגיה ומעיינת במערכות תרבות משתנות ומתחדשות באמצעות הבנת המשובים הפנימיים שלהן וזיקתן לסביבה שלהן. הספר מגולל את תולדות המחשבה על 'אקלימים תרבותיים' מאז המאה השמונה-עשרה, ומציע את מחשבתו של גריגורי בייטסון על 'האקולוגיה של הרוח' כבסיס למחשבה חדשה על תרבות וסביבה כשלמות אחת. בספר פרק מרכזי המציע מערכת מובנית של מושגים לדיון ב'גומחות ספרותיות', 'הביטטים ספרותיים', מרכיבים קנוניים ומרכיבים 'שוליים' כמכונני מנגנוני היזון ומשוב פואטיים. פרק שלם ייוחד לקריאות אקולוגיות בספרות העברית בהתחלותיה (מ"י ברדיצ'בסקי) ובגילוייה המודרניים (א' אפלפלד).