אקליפטוסים
תקציר
"אקליפטוסים" מאת הדס לאור אשור הוא ספר השוזר שירה מן הטבע הקרוב והיומיומי – מהחצר, מהזחל, מפרי-העץ, מטיפה זוהרת על עשב; יש בו התבוננות על חי ועל צומח במבט עשיר בפרטים ובמשמעות.
מבטה הרגיש של הדס מצליח לחשוף את דופק-החיים, את הפגיעות והחולשה, ומתוכן – את הזיקה העמוקה שבין אדם, אדמה וזמן.
"הַלֵּב שֶׁלִּי גּוֹאֶה כְּשֶׁאֲנִי רוֹאָה יֶלֶד אֶחָד שֶׁגַּם הוּא, כָּמוֹנִי, רוֹאֶה" - שורה זו מגלמת את הלב הפועם של הספר: מבט ער באחר, רב-חושי וחומל, המבחין בכל היש, בבוקר שאחרי המדורה.
שירי הספר מבקשים לשורר כדי לעורר; להנכיח את העולם כפי שהוא: רווי-יופי וכאב, רבגוני ומאוים, אבל נושא אתו אפשרות לתיקון.
במובן זה, הפואטיקה כאן היא גם שיר התפעלות מן הטבע וגם קריאה לשינוי – פעמון אזעקה.
-לירון גרייף-
תלוי
אֲנִי מְאִטָּה. וּכְאָז,
תּוֹלָה בַּנּוֹף הַזְּמַנִּי
מַבְּטֵי בְּהִיָּה – –
קוּרֵי עַכָּבִישׁ תְּלוּיִים
בֵּין עֵשֶׂב לְשֶׁבֶר בַּקְבּוּק.
הֵם מַזְכִּירִים לִי,
אֵין דָּבָר שֶׁהוּא
בִּלְתִּי תָּלוּי.
מַשֶּׁהוּ מִכָּל אֵלֶּה וַדַּאי תָּלוּי בִּי.
