ארון הברית והכרובים

ארון הברית והכרובים היו החפצים החשובים ביותר של עם ישראל, על פי התנ"ך, והם עמדו במרכז החיים הדתיים שלו. ספר זה מנסה לתאר את החפצים הללו בהקשר ההיסטורי שלהם, בעזרת מכלול הכלים הזמינים למחקר המודרני. הוא נעזר בניתוח טקסטואלי, דקדוקי וספרותי של התנ"ך ובבחינת טקסטים, תמונות וממצאים חומריים מהמזרח הקדום, מתוך עיון בתולדות המחקר והפרשנות הכתובה והחזותית למן העת העתיקה ועד ימינו. בספר עשרות רבות של תמונות מאירות עיניים של חפצים שונים, מתבליטי שנהב בארמון מלכי ישראל ועד לתיבות עץ מקבר פרעה תות-ענח'-אמון. יש בו תשובות למספר שאלות לא-פתורות, למשל, שאלת זיהויים של הכרובים, והוא מראה שכל רכיב ורכיב בעיצוב הארון והכרובים נלקח מהעולם האמנותי והחומרי של המזרח הקדום. אך עיקר תרומתו היא בהצעת הסבר חדש למהות הארון והכרובים. הדעה הרווחת, שלפיה הכרובים והארון שימשו כיסא והדום רגליים לאלוהי ישראל, נדחית בו מכול וכול. במקומה נטען, שהארון והכרובים היוו מסגרת ריקה. מוקד פולחן זה עלה על כל המערכות במזרח הקדום הידועות לנו במידת התרחקותו מיצירת תפישה גשמית של האל בהקשר פולחני. במילים אחרות, ספר זה מראה כי התנ"ך חידש בעזרת רכיבים קיימים דבר ייחודי בעולמו: הנכחה מופשטת של האל.