ארץ שירים אקופואטיים

מאז ילדותה ביפו, פנתה סבינה מסג אל הטבע כאל מפלט וכאל מקור השראה. זו הסיבה ששיגרת חייה מורכבת מירידות אל הנחלים ועליות על ההרים. את שירה הראשון, בגיל 9, כתבה במערה במצוק הכורכר של גבעת־עליה. היום היא כותבת בין הסלעים המקיפים את המשק שלה בכפר האקולוגי כליל, שהיתה קרובה מאד למקימיו. טבעי שהטבע עומד במרכז שירתה כמעצב צורת ראיה וגם כתכן המכתיב את האופן, את השימוש במדיום, בשפה. השפה נדרשת להיות בעלת נוכחות וגוף משל עצמה. זו הסיבה שהגופן משתנה מדי פעם, ושהשורות מונחות על הדף באופן דינמי.

דליה רביקוביץ: "שירתה של סבינה מסג צלולה וחודרת לב".


כל השירים בספר זה נכתבו בחוץ, בטבע, על נייר בשימוש מישני. הם הודפסו על נייר ממוחזר. דק, כדי שלמרות רוחב היריעה, יתקבל ספר קל שניתן להכניס לכיס התרמיל ולקחת חזרה לטבע.


בספר זה אין הטבע מופיע כישות כללית, מופשטת. הוא מתפרט למקומות ספציפיים, מוחשיים: מקומות בהם הספיקה המשוררת 'לשכון' במשך שנים. חויית השכינה היא שהופכת את השירים לאקופואטיים, גם אם לא כלם מביעים מחאה או מודעות מוצהרת למשבר האקולוגי. רבים מהשירים נכתבו לפני שהיה קיים המונח "אקופואטיקה", אבל היתה מזבלה מול הבית והיתה כנרת עם מפלס נמוך והיו כבישים שנתיביהם הולכים ומתרבים והיו נחלים מזוהמים... כל אלה היו חלק מ'הבית' ונכנסו לבתי השירים.