בטלנותי

"אי אפשר לחפש את ההווה בלוח השנה או באורלוגין, שאין אנו מציצים בהם אלא כדי להגדיר את יחסנו לעבר או כדי להתקרב אל העתיד במצפון נקי פחות או יותר. אשר לי, הדברים והאנשים המקיפים אותי, אנחנו ההווה האמיתי".

המספר, גבר מזדקן, מנסה לאחוז בפירורי אשליותיו ותשוקתו לאהבה, מסרב לשקוע בפילוסופיית ה־far niente המתוקה, אבל מבין עד מהרה שבסופו של דבר הוא משולל רצון חופשי אישי ואי אפשר להוליך את "אימא טבע" שולל.

איטלו זבבו (איטלו סבבו), הלא הוא אהרן אֵטוֹרֶה שְמִיץ, הסופר האיטלקי יליד טריאסטה (1861–1928), מחבר הרומנים "חיי", "תודעתו של זֵנו", "זִקנה", "ג'יימס ג'ויס", סיפור היכרותו וידידותו עם הסופר האירי ועוד עשרות נובלות וסיפורים קצרים – מפגין כאן שוב את יכולתו הפנומנלית לתאר באירוניה – בעיקר עצמית – מצבים אנושיים שנראים לכאורה קטנים וקלילים, אך הם מורכבים, עמוקים ומעוררים למחשבה.