דון קישוא

אַבָּא שֶׁל מִילִי הוּא לֹא סְתָם אַבָּא.
הוּא גַּם גִּבּוֹר־הָעָל דוֹן קִשּׁוּא, וְהוּא הִבְטִיחַ לְמִילִי לָקַחַת אוֹתָהּ לָעֲבוֹדָה הַחֲשׁוּבָה שֶׁאֵלֶיהָ הוּא יוֹצֵא כָּל לַיְלָה.
מָה עוֹשֶׂה דוֹן קִשּׁוּא כְּשֶׁכֻּלָּם יְשֵׁנִים?
וְהַאִם מִילִי בֶּאֱמֶת תִּצְטָרֵף לַמְּשִׂימָה הַסּוֹדִית שֶׁלּוֹ, אוֹ שֶׁתִּהְיֶה לָהּ מְשִׂימָה סוֹדִית מִשֶּׁל עַצְמָהּ, חֲשׁוּבָה לֹא פָּחוֹת?


דָּן בּוֹרְנְשְׁטֵיין, סוֹפֵר וְצַיָּר, מַצִּיעַ לְהוֹרִים וְלִילָדִים
לְהִתְיַחֵס בְּהוּמוֹר (אַךְ גַּם בְּשִׂיא הָרְצִינוּת) לְאַחַד הַנּוֹשְׂאִים הַמֶּרְכָּזִיִּים שֶׁמַּעֲסִיקִים כָּל מִשְׁפָּחָה — אֹכֶל וְהַשְּׁלִיטָה בּוֹ.
בַּחַיִּים הָאֲמִתִּיִּים, דָּן וּבִתּוֹ מְבֻסָּסִים עַל גִּבּוֹרֵי הַסֵּפֶר.
עוֹבַדְיָה בֵּנִישׁוּ הוּא מְאַיֵּר, קוֹמִיקְסַאי וְאַרְט דַּיְרֶקְטוֹר.
הוּא גָּר בְּתֵל אָבִיב, וְהוּא מֵת עַל קִשּׁוּאִים.