החיים בקריצה

מה קורה כשפרופסור גונב ציוד של עצמו כדי להוכיח טענה? כיצד להגיב כשמישהו כותב לך: אדוני המנוח היקר? למה קבוצה של אנשי אקדמיה עומדת דום לשואב אבק? מה קורה לכדור פלאפל כשהוא הופך לבשר?
בספר זה יואל אלפרט אוסף זיכרונות ורגעים קטנים שנחרטו לאורך חיים שלמים – חלקם אישיים, חלקם ישראליים להפליא, וכולם מסופרים בטון קליל וחכם. האפיזודות היומיומיות שמרכיבות את הספר מקבלות עומק דווקא בזכות הפשטות שלהן; הן מתחילות משום מקום ומסתיימות בחיוך, או לעיתים – בפרצי צחוק רם.
בכל מקום שבו עובר הקול המספר, מתגלה מבט סקרן, עדין ולעיתים גם נוקב – כזה שלא לוקח את עצמו ברצינות תהומית, אך גם לא מחמיץ הזדמנות להבין את העולם קצת אחרת. אלפרט נע בין ילדות ונוסטלגיה, חיים אקדמיים, משפחה, נסיעות לחו"ל והשגרה המקומית. בכולם מורגשת אהבת האדם, עברית מדויקת, ועין שרואה את מה שרובנו כבר לא שמים לב אליו.
אין כאן דרמות גדולות. רק החיים בקריצה – מסופרים היטב.

יואל אלפרט נולד בניו יורק ב-1946 ועלה ארצה בגיל שש עם משפחתו שהתיישבה בחיפה. בוגר בית ספר הריאלי, בעל תואר ראשון בשפה וספרות ערבית ומדע המדינה, ותואר שני במנהל עסקים, שניהם מן האוניברסיטה העברית בירושלים. במשך ארבעים שנה עבד כחבר בסגל המנהלי של האוניברסיטה העברית ומילא מספר תפקידים, אך בעיקר הוא מוכר כ'המזכיר האקדמי המיתולוגי' של האוניברסיטה העברית, לאחר שכיהן בתפקיד זה עשרים וחמש שנים, מתוכם, בחמש השנים האחרונות לשירותו, גם כמשנה מנהלי לרקטור.
יואל היה והינו ספורטאי פעיל. הוא שיחק בקבוצות ליגה ובאליפויות בכדורסל, כדוריד, טניס וסקווש. בילדותו היה סגן אלוף הארץ בטניס לנערים. כמו כן רץ מרתון ושבעה חצאי מרתון. מלבד כל אלו, בגיל חמש־עשרה זכה, והוא צעיר המשתתפים, במקום הראשון בחידון ידע ספורט ארצי שערך העיתון 'חדשות הספורט'. כפרס זכה בטיסה לאיטליה כדי לחזות בנבחרת ישראל בכדורגל מובסת (6:0) בידי נבחרת איטליה.
אלפרט נשוי למירה, אב לשתיים וסב לארבעה. כיום הוא פנסיונר, תושב מברשת ציון ומתנדב ב'יד שרה'; בזמנו הפנוי מראיין, מקליט וכותב לאנשים את סיפור חייהם.