הנה ימים באים 1942-1946

הנה ימים באים הוא ספר גנוז של המשורר אמיר גלבר (1914-1984),חתן פרס ישראל לשירה (1982) ומן המשוררים החשובים של דור תש"ח.
הספר נכתב בתקופת מלחמת העולם השנייה והשואה, בשנים שבהן שירת גלבע כנהג בצבא הבריטי, ביחידה הארצישראלית להובלה (1942-1946). כתב היד של הספר התגלה ברכיונו של המשורר שבמרכז קיפ לחקר הספרות העברית באוניברסיטת תל-אביב. כמחצית משירי הספר הגנוז נכללו בספרו "שבע רשויות", אולם כתב היד בשלמותו לא פורסם מעולם והוא שופך אור על תקופה עלומה בראשית כתיבתו של גלבע בארץ: בין שנת 1942 – שנת פרסום ספרו הראשון "לאות", לבין שנת 1949 – עם צאתו לאור של הספר "שבע רשויות".
הספר "הנה ימים באים" מהווה מעין יומן מסע, והשירים, שנכתבו בסמוך לאירועים, מאפשרים לקורא לעקוב אחר קורותיו של גלבע באותה תקופה. אולם יותר משהם משקפים את המסע הצבאי הממשי, משקפים השירים את הלך רוחו ומחשבותיו של המשורר בתקופה קשה זו, אשר במהלכה נודע לו על השמדתם של כל בני משפחתו בידי הנאצים.
שירתו של אמיר גלבע אותנטית מאוד, ואינה מתכחשת לכוחות החיים המציפים את האדם גם ברגעי הזוועה.
בצד האבל והצער האינסופי על גורל העם היהודי בכלל ועל גורלה הנורא של משפחת המשורר בפרט, מבליחה בשירים גם שמחת חיים של אדם צעיר: הזוועה מעורבת ביופי, והאימה עומדת מול החיוניות והפריחה לשירים מצורפים מבוא ביוגרפי-ספרותי ונספח היסטורי-כרונולוגי.