הנוסח של לאה גולדברג סינתזה של אי-הכרעה

מדוע לאה גולדברג היא משוררת גדולה, חיונית והכרחית? מדוע התפקיד שהועידו לה בני דורה – הצלע השלישית והגרסה הנשית המתונה של שירת שלונסקי-אלתרמן – קטן על מידותיה? מהו הסוד הטמון במפעלה הספרותי העצום ומהו ההסבר לשרידותה המפתיעה של שירתה בקרב קוראיה ולומדיה?
כל חייה חיפשה לאה גולדברג את "הסינתזה האנושית הגדולה" וחתרה ליישב את הפער בין השאיפה לשלם ולנשגב ובין ״האומץ לחולין״, בין התשוקה ליופי ולאומנות גדולה ובין חשיבה הומניסטית נחרצת.
הספר הנוסח של לאה גולדברג – סינתזה של אי-הכרעה משרטט את דיוקנה כמשוררת וכאשת רוח ופורס את עקרונות הנוסח השירי שלה, המכונה בו "דיאלקטיקה מהבהבת". נוסח זה מבטא עמדה המבקשת לפייס בין ערכים ורגשות אמיתיים ומנוגדים, אך היא לעולם אינה נשלמת אלא "מהבהבת" את הניגודים הללו, הופכת והופכת בהם לקראת "הסינתזה האנושית הגדולה" וייסוריה.
הדיאלוג העיקש בין פרשנויות מתחלפות של העולם ושל הלכי נפש ההולמים אותן הובן בטעות כמתינות. ואולם לכאב על אי־היכולת להכריע יש אצל גולדברג משמעות אסתטית ותרבותית. דומה כי כל תו ותו ביצירתה של גולדברג כמו אומר לנו: בקשו את הפיוס בין הניגודים ולא תמצאוהו, אך בקשת פיוס זו היא סוד התמדת האומנות.
ענת ויסמן היא חוקרת ספרות ומסאית. מרצה במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.