הנמר של טרייסי
תקציר
בנובלה העל-זמנית "הנמר של טרייסי", ויליאם סרויאן טווה בשבילנו סיפור אלגנטי על צעיר שמנווט את חייו בעזרת בן לוויה יוצא דופן – נמר שרק הוא מסוגל לראות. כשתומאס פוגש את לאורה לותי, נערה ייחודית לא פחות מהדמיון שלו (שיש לה נמר משלה), הוא נאלץ להתעמת עם חלומותיו.
על רקע ניו יורק של אמצע המאה העשרים, סרויאן מזמין אותנו לחקירה מעמיקה אך מלאת חמלה על בדידות, אהבה, והאומץ הנדרש כדי למצוא את מקומנו בעולם. סרויאן משלב בין היומיומי לעל-מציאותי, נע בין אופטימיות מרחיבת נפש לריאליזם, ותמיד עם קריצה שובבה לקורא.
"הנמר של טרייסי" היא נובלה על הפראות שכל אחד מאיתנו נושא בתוכו, עדות לעוצמת כמיהותיו של האדם, והנחמה שבבלתי נראה.
ציטוטי המבקרים:
"הסיפור מאזן בין יסודות גחמניים ובין הרהורים נוקבים על החיים"
The Greatest Books
ויליאם סרויאן (1981-1908) היה סופר אמריקאי-ארמני שיצירותיו, המלאות שנינות וחמלה, משקפות את רגישותו הרבה לחוויית החיים האנושית. הוא נולד להורים מהגרים בפרזנו, קליפורניה. אחת החוויות המכוננות בילדותו הייתה מותו של אביו, מטיף וסופר, כשהיה רק בן שלוש. המשפחה נקלעה לקשיים כלכליים, וסרויאן נאלץ לבלות חלק מילדותו בבתי יתומים. תהפוכות חייו עיצבו את רגישותו לדמויות שוליים והנכיחו את אהבתו לקהילה ולבני אדם, שהיו למרכז כתיבתו.
יצירתו הראשונה, "צעיר המעז על הטרפז המעופף" (1934), זיכתה אותו בפרסום ובתשבחות על סגנונו. ב-1940 קיבל את פרס פוליצר על מחזהו "שנותיכם היפות", אך דחה אותו בטענה שאמנות אינה צריכה להיות תחרותית. במשך קריירה פורה היה סרויאן קול אוניברסלי מצד אחד, ולמייצג מובהק של אמריקה מצד אחר, והופיע ברשימות ספרותיות רבות בזכות עיסוקו בנושאי ייחודיות וחירות.
דני קרמן
מאייר, סאטיריקן, מעצב ומחבר מדריכי נסיעות. הוא נולד בינואר 1940 במושבה כרכור, וקיבל את הכשרתו בבצלאל, ירושלים. לאחר שירותו הצבאי הקים עם בן דודו סטודיו לעיצוב שפעל 14 שנה, ובו עסקו בעיצוב, איור ותכנון תערוכות למוזיאונים.
ב-1968 החל לאייר בקביעות בעיתונים מרכזיים כמו "ידיעות אחרונות" ו"דבר". קרמן אייר יותר מ-500 ספרים, והוא שיתף פעולה כמעט עם כל הסופרים שכתבו וכותבים לילדים בארץ, ביניהם יהודה אטלס, יורם טהרלב, נורית זרחי, אפרים סידון, בנימין תמוז, נירה הראל, שלמה אבס, שלומית כהן אסיף, יונה טפר ורבים אחרים.
בשנים האחרונות השקיע קרמן מאמצים להחזיר למדפי הספרים סיפורים של סופרי העבר עם איורים חדשים, ביניהם "מעשה בפא סופית" של נתן אלתרמן, "הנער ביער" של חיים נחמן ביאליק, "האריה שאהב תות" של תרצה אתר, ו"מיכה ומכבי האש" של דליה רביקוביץ.
לצד עיסוקו באיור עסק קרמן בפיסול, הוציא סדרת מדריכי טיולים לילדים ולמבוגרים, עיצב תפאורות לתיאטראות בארץ, הציג כ-10 תערוכות יחיד והשתתף בעשרות תערוכות קבוצתיות. הוא קיבל שלל פרסים, בכלל זה את פרס גוטמן לאיור ואת פרס סוקולוב לעיתונות.
קרמן מתגורר ופועל בתל אביב.
יעקב (ג'יי) לביא
פרופ' יעקב (ג'יי) לביא הוא מנתח לב ומתרגם.
עוד בתיכון, עבד לביא כמראיין בטלוויזיה החינוכית ואהב את עולם הספרות, אבל אז בחר דווקא ברפואה. הוא היה למנתח לב מהשורה הראשונה, ייסד וניהל את יחידת השתלות הלב במרכז הרפואי שיבא בישראל (1991–2020), וכיום הוא משמש יועץ לניהול סיכונים במרכז הרפואי שיבא וכפרופ' אמריטוס לכירורגיה בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב. לביא, שהוכשר בשיבא ובאוניברסיטת פיטסבורג, כיהן כנשיא החברה הישראלית להשתלות, והוא בעל תפקיד מרכזי במאבק נגד קצירת איברים בכפייה. פרופ' לביא פרסם רבות בתחום ומשמש שגריר עולמי לנושא האתיקה בהשתלות.
--
לביא וקרמן הם חברים טובים כבר יותר מעשרים שנה. כחלק מאהבתם לסיפורים טובים, הציג קרמן ללביא את "הנמר של טרייסי", וזה התאהב מיד ופנה למלאכת התרגום. הפעם שיתוף הפעולה בין המנתח ובין המאייר הניב לקוראים לב שונה מזה שלביא אולי רגיל לו, אך יפהפה ולא פחות נדיר.
