הפילוסוף המקובל

הספר הפילוסוף המקובל הוא מונוגרפיה רחבה על ספר "קול הנבואה" לרב דוד כהן (תרמ"ז–תשל"ב), תלמידו המובהק של הראי"ה קוק, הקוראת לבחינה מחודשת של הגותו המקורית של "הרב הנזיר" - אותה הוא מכנה: "ההגיון העברי השמעי".

על בסיס יומניו האישיים של הרב הנזיר נבחנו שנות לימודיו והתפתחותו הרוחנית בתקופה בה התחיל לערוך את מחשבותיו בכתב. מאחורי נדודים אינטלקטואליים וגיאוגרפיים חסרי מנוח מצטיירת דמותו של הרב הנזיר הנעה בין העולם היהודי המסורתי וערכיו לבין התרבות הפילוסופית האירופית ודרכיה. בעזרת חומר ארכיוני ובו רשימות שהוכנו לפרסום בספר "קול הנבואה" המחבר שחזר את רובדי העריכה השונים של הספר שנמשכה כחמישים שנה ועמד על מרחק בין התכנית המקורית לבין הספר המודפס. תמונה זו מאפשרת לדון לעומק באמירה הפילוסופית הטמונה ב"הגיון העברי השמעי" ובהשלכותיה במישור הרעיוני: למה הגיון? במה עברי? כיצד שמעי? הפרק האחרון של הספר מוקדש להיבטים הקבליים של ספר "קול הנבואה" ומציע קריאה כפולה בו וביומנים האישיים. קריאה זו מגלה שאצל הפילוסוף שהפך למיסטיקן, התורה והחוויה מזינות ומפרות זו את זו: החוקר את מקורות הקבלה הוא בעצם המקובל הקורא בספר שלפניו את תיאור החוויה אותה הוא חווה בעצמו.