השמיים של חאם

ההסתברות שקוף שימפנזה מיערות העד של קמרון ייחטף לארצות הברית, ולאחר שנה ימצא עצמו בתוך טיל בליסטי, מרחף בחלל – כמעט אפסית. אך זהו סיפורו של חאם, וגם של מחנכו ברדלי, אדם שמצא מעין חבר אמת בבעל החיים שהיה ממונה עליו. במובן מסוים זה סיפור אהבה בין אדם ובין קוף, שהאדם נדרש לאלף למשימת חלל מורכבת. אך אין זה רומן הדן במערכת היחסים בין אדם לחיה גרידא, אלא מסמך קיומי מרתק – מיקרוסקופי (של מבטים וחלקיקי רגעים) ומקרוסקופי (מסע אל הלא־נודע המתרחש במהלך המלחמה הקרה ובעיצומה של מלחמת וייטנאם).

בכלים ספרותיים נדירים בספרות העברית, הרומן הראשון של אורי גרשט – אחד האומנים הישראלים הבולטים בימינו – מצליח לנהל מערכה כמו דמיונית הנוגעת בבדידותן של הנפשות העדינות כולן, בגורלות החיים וביכולתנו לנהוג באמפתיה ובחמלה כלפי זולת. הקריאה בספר זה דומה להסתכלות ישירה בקרני השמש המסנוורות. דמעות מצטברות בצידי העין, והמבט שלנו – מפעים ומהופנט – יוצר נקודות צבעוניות מרחפות בחלל חשוך.