התכתבות בכיוון אחד

אלה הם מכתבים אישיים, מרגשים ויוצאי דופן, של בת לאמה היקרה מכל. ראשיתם ביום השביעי למות האם ועל כן ההתכתבות היא בהכרח חד-סטרית.בד בבד עם זעקת הלב הדואב והגעגועים האינסופיים, נחשפים הקשרים ההדוקים בין השתיים, דמותה של האם האהובה, כישרונותיה המגוונים, פיסות מחייה הלא קלים, מלאי אתגרים ויצירתיות.תוך כדי הכתיבה נחשפת גם הבת בעצמה, באופן הבעתה הכן, שבו-בזמן אינו נעדר ריסון עצמי, בהעלאת מראות וניחוחות מילדותה המאושרת בברית המועצות, בסיפור האירועים והעיכובים בדרכה של המשפחה לישראל ובתיאור קשיי ההסתגלות בשנים הראשונות בארץ.מאוחר יותר, תהווה האמנות עבור השתיים מפלט ומוצא לביטוי עצמי. אזכור ביקורים משותפים במוזיאונים (רובם בפריז), משחזר חוויות מלבבות ומעשירות ואף על פי שגם דפים אלה אינם נטולים נוסטלגיה, הם מפתיעים בהבזקי אור מפיגי עננות ומרחיבי דעת.בהמשך, ברגש עמוק, שאינו מאפיל על בקיאותה באמנות הפלסטית, הבת משתפת את הקורא בהתבוננות ביצירות אמה, העיזבון הערכי והייחודי שהותירה. כמאה צילומים של פסליה וציוריה משתלבים בהתכתבות מרגשת זאת ומעניקים למכלול נופך מאיר עיניים ונוגע ללב.