זברות קדושות

לאחר שאיבדה את אימה בתאונת דרכים טרגית, מצאה עצמה לילך מלכה נויפלד בתוך תקופה של כאב עמוק וערעור עצמי. ואז הגיע השבעה באוקטובר עם הזוועות, התמונות, תחושת חוסר האונים וההתפוררות. האבל הפרטי התערבב באבל הקולקטיבי, והתחושה הייתה שהקרקע נשמטת מתחת לרגליים. מתוך מפגש הדרכים הזה נולד "זברות קדושות", ספר השירה הראשון של המשוררת ובו היא מבקשת להתבונן בכאב ישירות.

אולם "זברות קדושות" אינו רק ספר על אובדן. זהו ספר על מי שחי מחוץ לקווים, על מי שזר גם בביתו, על מי שבתוכו חג עולם פנימי גדול מכפי שהסביבה מסוגלת לקלוט, על מי שלמד כבר בגיל צעיר שלהיות שונה פירושו לא פעם לשלם מחיר, אך גם לזכות במבט ייחודי על העולם.

השירים בספר אינם מתייפייפים ואינם מבקשים לרכך את המציאות. הם עוסקים באבל, בילדות, בזיכרון, בחרדה, במשפחה, בגוף ובנפש. לעיתים הם קשים, לעיתים מטרידים, אולם תמיד נאמנים לרגש שמתוכו נכתבו. נויפלד, ילידת עכו, מתגוררת כיום בקריית ביאליק, נשואה ואם לארבעה בנים. היא בעלת סטודיו פרטי לפירסינג ולציורי גוף באירועים, ומגיעה אל הספרות ממקום שאינו חלק מהמסלול הספרותי המקובל. אולי דווקא משום כך קולה השירי אינו נשמע כמו קול המבקש להשתייך לאסכולה כלשהי. זהו קול עצמאי, ישיר ובלתי מתנצל.