חופשה שנתית

מול ביתו של חנוך לוין

עָמַדְנוּ מוּל הַבַּיִת שֶׁל חֲנוֹךְ לֵוִין
בִּרְחוֹב ג'וֹרְג' אֶלְיוֹט
אִישׁ לֹא עָבַר בַּשָּׁעָה הַזֹּאת שֶׁל הַיּוֹם
רַק חֲפָצִים שֶׁל עוֹבְרֵי דִּירוֹת
הִמְתִּינוּ לְהֵאָסֵף אֶל סוֹפָם

בְּעֵינֵי רוּחִי רָאִיתִי אֲנָשִׁים אַחֲרוֹנִים
בָּאֲחוֹרַיִם שֶׁל הַחַיִּים
מְסַדְּרִים זוֹ לָזֶה אֶת הַכָּרִיּוֹת
יֵשׁ חֹרִים בַּצִּפִּיּוֹת
וּבְכָל זֹאת.

ספרו השלישי של אלפרד כהן, ״חופשה שנתית״, ממשיך ומשכלל את הפואטיקה של שני ספריו הקודמים, ומביא אותה לכלל אמירה שירית מהודקת. מה מרכיב את השירה של כהן? הכרס שלו, למשל, או ליתר דיוק, המאבק בכרס שלו, המוזיקה, התרבות, העיר, הזיכרונות מהילדות בפריפריה, הספרות עצמה, השירה; כמובן, גם האהבה נוכחת כאן. אלפרד כהן מביא לשירה העברית החדשה משב רוח רענן של הומור, אירוניה, אבסורד ופופ. כל אלה, מבלי לאבד מהעומק , הכואב לעיתים, של הקיום השברירי.
אלפרד כהן, נולד בבאר שבע וחי בתל אביב. משורר, מבקר ספרות, מגיש ועורך מוזיקה ברדיו הקצה. ספרו הראשון אינדיפופ נונסטופ (פרדס, 2014) זיכה אותו בפרס שרת התרבות למשוררים בתחילת דרכם. ספרו השני עמוד נוח יצא בהוצאת קתרזיס ב-2021. חופשה שנתית הוא ספרו השלישי.

לוקוס אדרה מציגה שירת מקור ושירה מתורגמת, בעיקר עכשוויות. בסדרה אנו בוחרות משוררות ומשוררים שהקריאה ביצירותיהם מעוררת למחשבה חדשה.