ימים של בהירות מדהימה

כשתמה המלחמה החליט תיאו בנפשו כי את הדרך חזרה הביתה יﬠשה לבדו. בקו ישר ובלא פיתולים. המרחק לביתו היה רב, כמה מאות קילומטרים, ובכל זאת נדמה היה לו שהוא רואה את התוואי בבהירות. המסﬠ, מתברר, אינו מתקדם במרחב הפתוח אלא חותר פנימה. השנים במחנות השכיחו מתיאו כמﬠט הכול. ﬠכשיו ﬠליו להתוודﬠ שנית אל חייו הקודמים, אל הנפשות שהיו קרובות אליו וﬠיצבו אותו. ראשית, אמו, אישה יפה, אקסצנטריתְ, שגﬠגוﬠיה לאלוהים, ליופי ולמוזיקה מרוממים את ימיה ובה בﬠת מדכאים אותה. חייה רצופים ﬠליות וירידות, והיא גוררת ﬠמה את בנה וחוצה את הארץ ברכבות ובכרכרות כדי להראות לו: נופים מרהיבים, מנזרים. כנסיות ﬠתיקות, שבהם משמיﬠים מוזיקה של באך. בחתירתו הביתה הוא פוגש את אהובתו של אביו. מדלן, שנטש לטובת אמו היפהפייה. ﬠתה היא חולה מאוד. הוא מﬠביר אותה מבית חולים אחד לאחר, ובתוך כך חש שהוא מתקן ﬠוול גדול. בדרך הוא פוגש אנשים שהמלחמה הכחידה בהם צלם אנוש. אך גם כאלה שהמלחמה זיככה את נפשם. והם ﬠומדים בצומתי הדרכים ומחלקים ללא תמורה מרק וסנדוויצ´ים. הנתינה האובססיבית הזו מחזירה - לנותן ולמקבל - את צלם האנוש, שהצטמק בשנות הסבל. ימים של בהירות מדהימה, הרומן החדש של אהרן אפלפלד, חתן פרס ישראל ומהסופרים החשובים והמוﬠרכים ביותר בﬠולם, מתרחש ﬠל אדמת אירופה בחודשים הראשונים שלאחר תום מלחמת הﬠולם השנייה. המרחב־זמן הזה והדמויות הסובבות בו מﬠוצבים כאן בקיומם ﬠל קו הגבול שבין ההיסטורי למיתי. הכול כאן מוחשי ואמיתי ﬠד אימה, מזוקק ומדויק. ´ימים של בהירות מדהימה´ הוא יצירת מופת של סופר ﬠנק, שתיחרט בלבכם.